התובעת טענה כי הסרט שצולם מאחורי הקלעים, שודר ללא הסכמתה או רשותה בשידור חי במשך שעות, במהלך צילומי הפרסומת. עוד נטען כי במסגרת הסרט שהועבר בשידור חי - היא צולמה במצבים שונים ואינטימיים, שלא היו ראויים להיחשף לציבור, ובכך נוצרה פגיעה חמורה בפרטיותה והפרה של זכויותיה וכבודה.
לטענת התובעת, הסרטון צולם תוך תרמית ומצג שווא כלפיה, ללא כל זכות או קבלת רשות מצידה, וללא גילוי העובדה שהוא נערך לצורך שידורו בשידור חי באינטרנט. בהתאם לכך, נטען כי חברת התקשורת הסתירה ממנה את האמת לגבי הסרטון ונתנה לה הסבר שאינו נכון לגביו ומטרתו, על כן הנתבעת הפרה את החוזה הפרה חמורה, ובכך גם הפרה את זכויותיה.
בנוסף נטען כי הנתבעת שידרה את הפרסומת בבתי קולנוע ברחבי הארץ, למרות שלא הייתה רשאית לעשות כן, מאחר שסוכם במסגרת ההתחייבות החוזית לשדר את הפרסומת רק בטלוויזיה. לפיכך דרשה התובעת פיצויים בסך של 4.4 מיליון שקלים.
תביעה שכנגד בעילת הוצאת לשון הרע
מנגד, הגישה חברת תקשורת תביעה שכנגד בסך של כ-2 מיליון שקלים, בטענות של פגיעה בקמפיין ובעילה של הוצאת לשון הרע, בעיקר בשל פניית עורך דינה של התובעת אל חברת התקשורת הקוריאנית, תוך פירוט טענות קשות נגד חברת הבת המקומית.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט קבע כי דמותם של דוגמנים, קולם, וגופם הם נכסיהם הפרטיים, ואיש אינו רשאי לעשות בהם שימוש מסחרי, שלא בהסכמתם וללא תמורה. לכל דוגמן, גם אם בחר לחשוף את עצמו לפרסום כלשהו, יש זכות שלא ייעשה שימוש בנכסיו הפרטיים מעבר למה שסוכם וללא הבעת רצון מפורש מצדו.
בית המשפט השתכנע כי התובעת הבהירה, באופן מפורש ומפורט, את המדיות השונות שבהן יפורסם הקמפיין וכן את משך תקופת הפרסום, כדי לא להותיר עמימות כלשהי לגבי היקף המדיה שבה ייעשה שימוש במסגרת הקמפיין כולו. ומהראיות עלה, כי מדיית הקולנוע לא עלתה על השולחן ולא נכללה במפורש בהסכמות שגובשו במשא ומתן, על כן התובעת זכאית לתשלום סכום כסף, נוסף על התמורה החוזית, בגין השימוש במדיה הקולנועית.
הדוגמנית לא הייתה מודעת לפרסום השידור החי
בנוגע לשידור החי, בין הצדדים אין מחלוקת שעניין השידור חי באינטרנט, שהיה חדשני וראשוני באותה תקופה, לא נכלל בצורה מפורשת ומוסכמת בהסכם. הוא גם לא עלה כלל לדיון במהלך המשא ומתן. בנסיבות העניין, היה על הנתבעת לפנות באופן מסודר ורשמי לתובעת, ולהסדיר את הנושא באופן ברור ובכתב.
במקרה זה הדבר לא נעשה ומהראיות עלה, כי התובעת לא הייתה מודעת לפרויקט השידור החי, ובין היתר נפסק כי השידור החי באינטרנט, הגם שבוצע מתוך כוונות טובות וללא כוונות זדון או תרמית, נעשה ללא עיגון בחוזה שבין הצדדים, ללא קבלת הסכמתה מראש וללא שידעה או הבינה שכך הם פני הדברים בשטח.
בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק לתובעת פיצויים בסכום של 400,000 שקלים בגין פגיעה בפרטיות עקב העברת יום צילומים בשידור חי באינטרנט ללא ידיעתה והפרה חוזית. זאת בתוספת הוצאות משפט בסכום כולל של 150,000 שקלים. התביעה שכנגד בעילת לשון הרע נדחתה.
ת"א 1235-09
