הזכות לשם טוב היא זכות המוכרת בעולם כזכות בסיסית של האדם. כבר בהכרזת האו"ם על זכויות האדם, המכונה "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", הוזכרה הזכות לשם טוב כ"זכות אדם בסיסית". זכות זו קיבלה בישראל מעמד חוקתי כאשר הוכרה כחלק מהזכות לכבוד במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
מתי נזהה פגיעה בשמו הטוב של אדם?
לצורך חוק איסור לשון הרע, אשר מטרתו הבסיסית היא להגן על שמו הטוב של אדם ולמנוע פגיעה בה (במקרים הרלבנטיים), יש לבחון התקיימותם של שני תנאים מצטברים (שבמידה ויתקיימו ייקבע שהיה בפרסום מסוים לשון הרע אשר פגע בשמו הטוב של האדם). על פי החוק נדרש כי:
- מדובר לשון הרע: הדברים אשר פורסמו היו עלולים לפגוע באדם, להשפילו, לבזותו, להפוך אותו לבוז וללעג בפי הבריות, לפגוע בעבודתו וכו' (סעיף 1 לחוק).
- מדובר בפרסום: על מנת שפרסום ייכנס בגדרו של חוק איסור לשון הרע, עליו להיות "פרסום" כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. דהיינו, עליו להגיע ליותר מאדם אחד ולהיעשות באחת מהדרכים המוגדרות בחוק - בצליל, בתמונה, בכתב, בעל פה וכדומה . יודגש כי אין בחוק דרישה לכך שהפרסום יהיה רחב, אך עילת התביעה חייבת להיות מכוח זה שהדברים לא נאמרו באופן פרטני או אפילו לא נאמרו (למשל שיר פוגע ש"נכתב למגירה").
מכיוון שאין אנו חיים בעולם אידיאלי שבו כל הזכויות משתלבות בהרמוניה חוקתית זו עם זו, לא אחת נוצרת "התנגשות חזיתית" בין שתי זכויות יסוד המוגדרות בחוקי היסוד (או בחוקה במדינות שבהן היא קיימת). כך קורה בין הזכות לשם טוב והזכות לחופש הביטוי. שתיהן זכויות יסוד על חוקיות שהוכרו בפסיקה ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כבעלות חשיבות ממעלה ראשונה. עם זאת, לא אחת הן עומדות בסתירה זו לזו. דהיינו, פעמים רבות מימושו של חופש הביטוי משמעו פגיעה בשמו הטוב של אדם (לדוגמא, פרסום בעיתון אודות פעילות אסורה של איש ציבור). בדומה, מימושה של הזכות לשם טוב משמעה לעיתים כי למרות שחופש הביטוי של אדם נפגע, אין הוא רשאי להגיד את שעל ליבו.
לכן, לא ניתן להעניק לאף אחת מהזכויות האלו מעמד מוחלט ולקבוע שתמיד אחת מהן עדיפה. מאות פסקי דין הדגישו כי מדובר בזכויות יחסיות בלבד, שיש לאזן ביניהן בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו ואפשר שנקודת האיזון תשתנה מפעם לפעם. מכאן, שכתשובה לשאלה שהוצגה לעיל, לא כל פגיעה בשמו הטוב של אדם תעלה כדי עילה להגשת תביעת לשון הרע הנושאת בצידה הטלת אחריות וסעדים. לאמור, יהיו מקרים בהם ייקבע כי למרות שנפגע שמו הטוב של אדם, מדובר בפגיעה מוצדקת המוגנת מכוח הזכות לחופש הביטוי. במקרים בהם תהיה התנגשות בין הזכות לשם טוב והזכות לחופש הביטוי, שומה על בית המשפט לערוך איזון בין הזכויות המנוגדות ולהכריע לאיזו מהן תינתן הבכורה.
איך ייערך האיזון?
בית המשפט יבחן האם היה מדובר בפרסום לשון הרע ומהן הנסיבות אשר אפפו את האירוע. לאחר מכן, בית המשפט ייקבע האם התקיימה אחת מהגנות לשון הרע המפורטות בחוק (פרסום מותר, אמת הפרסום ותום הלב). אם אכן בית המשפט ימצא כי קמה הגנה לנתבע, הוא ידחה את התביעה. אם כך, מתי "תתקבל פגיעה" בשמו הטוב של אדם?
קיימות מספר אופציות לקבלת פגיעה בשמו הטוב של אדם:
- התקיימות אחת מההגנות: אם הפרסום הוא אמת או שהוא מותר או שהוא נעשה בתום לב ולא בכוונה לפגוע, יתכן ויוכרע כי הפרסום לא עלה כדי לשון הרע המזכה את הנפגע בפיצויים.
- כאשר מדובר באיש ציבור: לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, אם פורסם פרסום כלשהו כשמפרסמו פעל בתום לב, והביע דעה על התנהגותו של איש ציבור במסגרת תפקידו, למרות שהייתה פגיעה בשמו הטוב של איש הציבור, סביר להניח שיוכרע כי לשון הרע בפרסום לא הקימה לנפגע זכות לפיצויים. כאן נקודת האיזון נעה לכיוון חופש הביטוי ולא לכיוון הזכות לשם טוב.
- איש ציבור, ברגע שמתמנה לתפקיד לוקח על עצמו את הסיכון שתוטח כלפיו ביקורת שכזו. הוא חושף את עצמו לתקשורת ובכך מן הסתם מבחינה סטטיסטית יש יותר סיכוי שיושמעו כלפיו אמירות שליליות.
- עצם הופעתו של איש הציבור בתקשורת מאפשר לו נגישות והוא יכול לענות לדברים שנאמרו עליו (בניגוד לאפשרות שניתנת לאדם הפרטי).
- הפרסום, גם אם פוגע בשמו הטוב של איש הציבור, יכול פעמים רבות לחשוף את הציבור למידע שלא היה מודע לו, מה שיגביר את הביקורת והפיקוח על השלטון.
