שני קטינים מאזור השרון הועמדו לדין בבית משפט השלום בתל אביב יפו, עקב עבירות של פגיעה בפרטיות. לנאשם הראשון, אשר צילם בסתר את חברתו מקיימת עמו יחסי מין, יוחסה העבירה עקב צילום ברשות היחיד, לפי סעיף 5 וסעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות, ולנאשם השני, אשר הפיץ את הסרטון ללא ידיעתה, יוחסה העבירה עקב פרסום תצלום, לפי סעיף 5 וסעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות.
על פי עובדות כתב האישום, במהלך חודש נובמבר 2012, הנאשם הראשון והמתלוננת הקטינה, היו בני זוג, והנאשם הראשון והשני היו חברים. המתלוננת והנאשם הראשון קיימו מגע מיני בסלון ביתו של הנאשם הראשון בהרצליה, שבמהלכו הוא ביצע בה מין אוראלי.
החבר הפיץ את הסרטון ללא ידיעת המצולמת
בחודש מאי 2013 הציג הנאשם הראשון את הסרטון בפני חברו, שהוא הנאשם השני, והעבירו לטלפון הנייד שלו ללא ידיעתה והסכמתה של המתלוננת. בהמשך הפיץ החבר במספר הזדמנויות את הסרטון, לפחות לשבעה קטינים נוספים ובאותה הזדמנות חשף את העובדה כי מדובר בנאשם ובמתלוננת.
הנאשם אשר הפיץ את הסרטון הודה בעובדות כתב האישום, ובהתאם להסדר שנקשר בין הצדדים הוא הופנה אל שירות המבחן לנוער לשם קבלת תסקיר. שירות המבחן בדק, בין היתר, את בקשת ההגנה להימנעות מהרשעה. לאחר שהוצג התסקיר בפני בית המשפט, נשמעו טיעוני הצדדים לעניין העונש ובשאלת ההימנעות מהרשעה.
מהתסקיר עלה כי במועד מתן פסק הדין היה הנאשם השני כבן 19 וחצי, והתגורר עם אמו ברמת השרון. לאחר הגשת כתב האישום, הוא השתלב בטיפול פרטי, הנותן מענה ייחודי וספציפי בתחום המיני לבני נוער, ובהמשך השתלב בטיפול קבוצתי במסגרת שירות המבחן, וגילה מוטיבציה גבוהה לגיוס לצה"ל. בתום האבחון שנערך והתרשמות חיובית, הוצע על ידי שירות המבחן לסיים את עניינו בדרכי טיפול, הכוללים צו מבחן למשך שנה וחצי, צו של"צ, פיצוי למתלוננת והתחייבות כספית.
לא ניתן לסיים את ההליך ללא הרשעה
בית משפט השלום ציין כי המחלוקת היחידה בין הצדדים נגעה לשאלת ההימנעות מהרשעה. לאחר שבחן את טיעוני הצדדים ונתן דעתו להמלצות שירות המבחן, הגיע למסקנה, כי לאור גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה וחלקו באירועים, לא ניתן לומר כי העבירה שבה הודה מהווה חסם בל יעבור מפני הימנעות מהרשעה.
בסופו של דבר, החליט בית משפט השלום להימנע מהרשעת הנאשם שהפיץ את הסרטון וגזר עליו צו מבחן למשך שנה וחצי; צו של"צ בהיקף של 140 שעות, התחייבות כספית בסך 1,500 שקלים להימנע מעבירה ופיצוי למתלוננת בסך 3,000 שקלים. לאחר מתן גזר הדין, המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה כי לא היה מקום, בנסיבות העניין, להימנע מהרשעתו. הערעור התקבל והוחלט להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו, מבלי לשנות מדרכי הטיפול שקבע בית משפט השלום.
רע"פ 1728/17
