בנסיבות אלה פנתה מנהלת הקבוצה אל בית משפט השלום בנתניה, והגישה תביעה בגין פרסום לשון הרע, נגד האדם שפרסם את הדברים, בטענה כי הוא פרסם לשון הרע מתוך כוונה לפגוע בה ולחבל בתכנית ההדסטארט שלה, על רקע אישי, לאחר שהורחק מהקבוצה עקב התנהגות לא נאותה.
על פי עובדות התביעה, התובעת מנהלת קבוצת פייסבוק של מעל 50,000 חברים, שבה היא מפרסמת פרסומים שונים הנוגעים לחיי הרווקות. הנתבע היה חבר בקבוצה ולאחר שהתובעת סברה כי התבטא באופן גס, היא הוציאה אותו ממנה.
הנתבע הצטרף לקבוצת פייסבוק אחרת, אשר עוסקת בתובעת ובקבוצת הרווקות ונמתחת בה תדיר ביקורת עליהן, כאשר חלק מחברי הקבוצה היו בעבר חברים בקבוצה של התובעת והוצאו או פרשו מסיבות שונות וחלק אחר מחבריה עדיין חברים בקבוצת התובעת ונמצאים עמה בקשר חברי.
לאור נסיבות הוצאתו מקבוצת התובעת ולאור עמדותיה בעניינים הנוגעים ליחסים בין מגדריים הבהיר הנתבע בפרסום בפייסבוק כי אינו מחבב את התובעת, ובהמשך פרסם בקבוצת הנתבע פרסום, אשר היותו נושא התובענה, תוך שימוש בביטויים: "אשפה אנושית", "נצלנית", "נראית כמו קריקטורה". לפרסום הגיבו כעשרים מחברי קבוצת הנתבע.
הנתבע לא הביע כל התנצלות ולא פרסם הודעה מתקנת
לאחר מכן הועתק הפרסום על ידי אדם אחר והועבר אל קבוצת התובעת. כעבור מספר שעות התובעת גילתה את הפרסום ומחקה אותו ופנתה אל הנתבע באופן פרטי במסרון. לאחר חליפת מסרונים חסמו הצדדים האחד את קבלת המסרונים מהשני. הנתבע מחק את הפרסום מקבוצתו אך לא הביע כל התנצלות ולא פרסם הודעה מתקנת באף אחת מן הקבוצות.
בנסיבות אלה הגישה התובעת תביעה בסדר דין מהיר על סך 69,405 שקלים, בגין פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בגין פרסום לשון הרע הקבוע בסעיפים 7א(א) ו-(ה) לחוק איסור לשון הרע.
בהמשך לכך, הצדדים הסכימו כי הנתבע יפרסם התנצלות בקבוצה של התובעת בתוך 24 שעות מרגע שיצורף כחבר על ידה ולאחר מכן היא תהיה זכאית לחסום אותו מחדש. הנתבע העביר אל התובעת את נוסח ההתנצלות, אולם נוסח זה לא היה מקובל עליה. ובסופו של דבר לא פורסמה כל התנצלות למרות הסכמת הצדדים העקרונית.
התובעת טענה כי מאחר שמדובר בפרסום המהווה לשון הרע אשר פורסם כלפיה על ידי הנתבע בפומבי בעת שעסקה בגיוס מימון המונים לצורך פרסום ספר, המבוסס על פרסומים שונים בקבוצתה, נפגע גיוס הכספים ולפיכך טרם פורסם הספר. כמו כן, בהיותה דמות מוכרת בקרב עשרות אלפי חברי קבוצתה נגרמה לה פגיעה קשה בשמה הטוב.
מנגד לא חלק הנתבע על עצם הפרסום, על אופן פרסומו ועל היותו לשון הרע ואף לא חלק על כך שהתובעת זכאית לפיצויים, אך טען כי התובעת יצרה דרמטיזציה של הפרסום והשלכותיו, כי הפרסום פורסם בקבוצה שבה ממילא לא היו לתובעת שם טוב ומוניטין וכי ייתכן שמטרת התביעה היא השלמת סכום הכסף החסר לצורך הוצאת הספר לאור.
מצבו הבריאותי של התובע פגע בשיקול דעתו
הנתבע הוסיף כי בעת הפרסום היה תחת השפעת תרופות נוגדות דכאון אשר אחת מתופעות הלוואי שלהן היא פגיעה בשיקול הדעת וציין כי הוא סובל מהפרעות נפשיות. לטענתו, נסיבות רפואיות אלה, מהוות גורם זר מתערב אשר פגע בשיקול דעתו בעת הפרסום ואשר יש להביאו בחשבון בעת פסיקת סכום הפיצויים.
לאחר שמיעת הטענות, הגיע בית המשפט למסקנה, על פי הסכמת הצדדים, כי מדובר בפרסום לשון הרע אסור המקנה לתובעת פיצויים. לצורך פסיקת סכום הפיצויים הביא בחשבון את התפוצה שבה פורסם הפרסום, מידת הפגיעה, התנהלות התובעת מול מכפישים נוספים, התנהלות הצדדים לקראת הגשת התביעה ובמהלך ניהול ההליך עצמו והרקע הרפואי של התובע והשפעתו על מידת אחריותו לפרסום.
בסופו של דבר חייב בית המשפט את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 10,000 שקלים בגין עוולת לשון הרע, בצירוף הוצאות משפט בסך של 1,750 שקלים ושכר טרחת עורך דינה של התובעת בסך של 6,500 שקלים.
תא"מ 41174-10-17
