על פי עובדות התביעה, התובע והנתבע היו שותפים עסקיים. בין השניים נתגלע סכסוך, שבגינו התנהלו הליכים משפטיים. בחודש אוקטובר 2014, התקיים בבית משפט השלום בתל אביב דיון שבמסגרתו תבע שותף עסקי נוסף של הצדדים, כמה נתבעים, ובהם גם התובע והנתבע.
בתום אותו דיון, הנתבע אמר במסדרון בית המשפט כי התובע "הוא רוצח, הוא רצח את הקבלן". התובע לא שמע בעצמו את הדברים והאירוע הובא לידיעתו בדיעבד על ידי עורך דינו, ולפיו אמר הנתבע: "התובע הוא רוצח, הוא רצח את הקבלן" או מילים דומות.
הנתבע טען מנגד כי יש לדחות את התביעה, מאחר שהוא אמר כי הוא שותף של אדם המתעמר באלמנה וביתומה של הקבלן המנוח, והוסיף, על דרך המטפורה, כי התובע בהתנהגותו ממש רוצח את האלמנה והבת של המנוח אחרי הטרגדיה שעברו, ואף ראוי שהשותף השלישי יפנה לבתו של הקבלן, כדי שישמע ממנה כיצד התובע מתעלל בהן ולא מרפה.
עו"ד של התובע אשר נכח באותה עת במסדרון בית המשפט פנה לנתבע ואמר לו: "איך אתה אומר דברים כאלה? אני מתקשה להאמין למה ששמעתי ממך כעת". ואולם, הנתבע לא חזר בו, אלא הנהן ואמר שהדברים ידועים. לאחר שעו"ד העיר לנתבע, עו"ד נוסף אמר לו שהוא לא מוכן לעבור על הדברים לסדר היום. לאחר שמיעת העדויות וגרסאות הצדדים, העדיף בית המשפט את גרסתו של התובע וקבע כי הנתבע אכן כינה אותו "רוצח" בפני מספר אנשים.
האם הכינוי "רוצח" עולה בכדי לשון הרע?
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, קובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו, לפגוע במשרתו ובפרנסתו, וכן לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית, או מוגבלותו.
אחד הערכים המוגנים בחוק איסור לשון הרע הוא כבוד האדם, כאשר אחד ההיבטים של הכבוד הוא תכונותיו המוסריות של האדם. הפסיקה הכירה לא פעם בכינויים המייחסים תכונות או השקפות בעלות פגם מוסרי, כדברים המהווים לשון הרע, כמו שימוש בכינויים: "נאצי", "אנטישמי", "בוגד", "גזען", "רמאי" ועוד.
בית המשפט קבע כי כינויו של אדם "רוצח", וייחוס עבירה פלילית חמורה של רצח, פוגעים בכבודו ומטילים בו דופי מוסרי מהמעלה הראשונה. על כן מהווים דברים אלה לשון הרע. ואף לנוכח חומרת הפסול המוסרי בביצוע רצח, קבע בית המשפט כי לא ניתן להעלות על הדעת הקשר שבו כינויו של אדם "רוצח", או ייחוס רצח, לא יהוו לשון הרע.
בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי חרף סתירות בנושאים מסוימים במתן עדויות שלושת עדי התביעה ולמרות שהתובע לא הוכיח את ההקשר שבו נאמרו הדברים, מאחר שלא הוכיח את תוכנה המלא של השיחה בין הנתבע לבין השותף השלישי, אין לכך משמעות לעניין עצם הקביעה כי הדברים מהווים לשון הרע בהתאם לסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע.
בית המשפט ציין כי השימוש במונח "רוצח" בקשר לניהול הליך משפטי אינו מהווה מטפורה או מטבע לשון מקובלת, כפי שטען הנתבע. לפיכך במבחן אובייקטיבי הדברים שאמר הנתבע, לפי גרסתו, מהווים לשון הרע, ואין זה משנה מה הייתה כוונתו הסובייקטיבית.
במצב זה לא עומדת לנתבע הגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, מאחר שהתובע לא רצח את הקבלן, ולכן אין אמת בדברים שאמר הנתבע. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך של 25,000 שקלים ושכר טרחת עורך דין בסך 11,700 שקלים.
ת"א 50666-04-15