ההלכה קובעת כי אין צורך בהבאת ראיות, אלא בית המשפט יקבע האם הפרסום מהווה לשון הרע על פי מבחן אובייקטיבי. עם זאת, ניתן להוכיח עובדה השנויה במחלוקת באמצעות ראיות ישירות וגם בעזרת ראיות נסיבתיות. ואף הכלל בבתי המשפט הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", כלומר התובע, הוא זה שצריך להוכיח את התביעה, ואם הוא לא מביא בעצמו את הפרסום, אז הוא אינו יכול להוכיח את התביעה שלו.
פיצוי ללא הוכחת נזק עד 50,000 שקלים
בעבר היה בית המשפט מוסמך לפסוק לתובע שלא הביא ראיות להוכחת הנזק שנגרם לו, פיצויים לפי אומדן הפגיעה, ללא הגבלה בסכום. אולם כיום מוסמך בית המשפט לפסוק לתובע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים ללא הוכחת נזק בגין עוולת לשון הרע.
חוק איסור לשון הרע מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים בגין שלושה סוגי נזקים: נזק ממוני - כספי, נזק שנגרם לשם הטוב ועגמת נפש שיכולה לבוא לידי ביטוי בצער ובסבל נפשי. לפיכך העוולה האזרחית של פרסום לשון הרע אינה מותנית בכך שלתובע נגרם נזק חומרי, ודי בכך שהוא עלול היה לבזות, להשפיל או לפגוע בו. ואולם סעד הפיצויים בגין העוולה מותנה בכך שלתובע נגרם נזק שיכול להיות גם לא ממוני.
ראיות להוכחת פגיעה בשם הטוב
תובע בגין לשון הרע רשאי להביא ראיות להוכחת הנזקים שנגרמו לו, בין אם נגרמו נזקים ממוניים או נזקים לא ממוניים. כאשר מדובר בנזק ממוני ניתן להגיש לבית המשפט ראיות המעידות על כך שנגרם לתובע הפסד כספי כתוצאה מהפרסום, כמו חשבוניות, דפי חשבון מהבנק, תלושי שכר וכדומה.
כאשר מדובר בפיצוי בגין פגיעה בשם הטוב, לא ניתן לתרגם את הראיות לסכום כספי באמצעות נוסחה מתמטית כלשהי, אך התובע יכול להוכיח את הנזק הזה באמצעות עדותם של האנשים שנחשפו אל הפרסום, ובעדותם עליהם לספר מה חשבו על התובע לפני הפרסום וכיצד ראו אותו בעקבותיו.
על סמך העדויות, נדרש בית המשפט לבחון את עוצמת הפגיעה ולקבוע כיצד נפגע שמו הטוב של התובע ומהו לדעתו שווי הפיצוי הראוי. לצורך שכלול הסכום יש לשקול גם ראיות שיובאו על ידי הנתבע ושיהיה בהם כדי להצביע כי לתובע לא היה שם טוב טרם הפרסום ולכן לא נגרם לו נזק, או שנגרם נזק מזערי.
כיצד ניתן להוכיח עגמת נפש?
הראיות לעגמת הנפש מוצגות באמצעות עדותו של התובע, אשר יכול לתאר במילים מה גרם לו הפרסום, עדותו עשויה להיתמך בעדויות של אנשים, המכירים אותו היטב, ויכולים לספר עד כמה השפיע עליו הפרסום וכיצד גרם לו סבל ואי נחת.
בית המשפט בוחן את תוכן הפרסום ואת תפוצתו ובהסתמך על עדויות התביעה והנתונים שהוצגו בפניו, מעריך באמצעות ידיעתו השיפוטית הכללית מהו הסבל ועגמת הנפש שנגרמו לו, המזכים אותו בפיצויים בתביעת לשון הרע.
בעקבות התיקון בחוק, כיום תובע בגין לשון הרע רשאי לבחור בשתי דרכים חלופיות: הוא יכול להימנע מלהביא ראיות להוכחת נזקיו ואז יפסוק לו בית המשפט את הסכום הראוי בגין הפגיעה שנגרמה לו להערכתו, עד לסכום של 50,000 שקלים, או להביא ראיות לכך שנגרמו לו נזקים.
הנזקים שאותם ניתן להוכיח יכולים להיות ממוניים ולא ממוניים. את הנזקים הלא ממוניים ניתן להוכיח באמצעות עדים שיספרו על הפגיעה בשם הטוב ועל עגמת הנפש, הצער והסבל שנגרמו לתובע. בית המשפט יאמוד את הנזקים המוכחים ויחליט מהו הפיצוי הראוי בגינם. בית המשפט יכול לפסוק סכום נמוך מ 50,000 שקלים בגין הנזקים הלא ממוניים, אך אם הוכחו נזקים כאלו, הוא לא יהיה מוגבל בפסיקתו על ידי תקרה כלשהי.
