נזק ממוני מהו?
סעיף 2 לפקודת הנזיקין קובע כי נזק ממוני הוא הפסד או הוצאה ממשיים אשר ניתן לשום אותם בכסף וניתן למסור עליהם מידע. כלומר, על מנת להוכיח כי נגרם לאדם נזק ממוני, מוטל על האחרון להוכיח נזק ממשי אשר יש לו ביטוי חיצוני כלשהו. כמו כן, התובע צריך להוכיח כי ניתן להעריך בכסף את גובה הנזק. נזקי הממון המוכרים הם נזקי גוף, נזקים לרכוש, הוצאות טיפולים רפואיים, הוצאות על נסיעות, הפסד כושר השתכרות וכיוצא באלו. על מנת שבית המשפט יפסוק פיצוי לנפגע בגין נזק ממוני, שומה על הנפגע להמציא מסמכים המעידים על הפגיעה בו ועל הסכומים הצפויים העתידים שיצטרך להוציא בגין אותו נזק.
נזק לא ממוני מהו?
נזק לא ממוני הינו נזק שאינו נזק גופני, שאינו נזק לרכוש ושאינו כרוך בהפסד כספי. עסקינן אפוא בנזק שניתן לכנותו נזק ערטילאי והוא חובק בתוכו עוגמת נפש, פגיעה ברגשות, כאב, פגיעה בנוחות, קיצור תוחלת החיים, אובדן הנאות וכיוצא באלו. בית המשפט נדרש לתרגם את הנזקים הלא ממוניים לכדי ביטוי כספי ולעיתים משימה זו קשה מנשוא. איך יעשה זאת בית המשפט? בדרך כלל, החישוב מושפע מניסיון חייו של השופט ומהשכל הישר, כפי שהוא מפעיל אותו בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי שבא לפניו. במסגרת זו, השופט לוקח בחשבון את התנהגות המזיק, את התנהגות הניזוק, את האינטרס הציבורי ואת שיקולי המדיניות השיפוטית הראוייה.
ההבדל בין נזקים ממוניים לנזקים לא ממוניים
כפי שמובן מהעולה באמור לעיל, הגבול בין נזק ממוני ובין נזק שאינו ממוני הוא לא מדויק, ואפשר לומר מטושטש מאוד. עם זאת, ההבחנה היא מאוד קריטית במקרים מסוימים. פקודת הנזיקין, המגדירה עוולות שונות, קובעת בחלק מהן דרישה מוחלטת כי ידובר בנזק ממוני. משמע, אם ייגרם נזק לא ממוני, לא ניתן יהיה לקבוע כי בוצעה העוולה המסוימת הדורשת נזק ממוני, ולא ניתן יהיה לפסוק בגינה פיצויים. דוגמא לעוולה כזו היא עוולת הסגת גבול.
חוק איסור לשון הרע קובע בסעיף 6 כי לשון הרע היא עבירה פלילית, וקובע בסעיף 7 כי לשון הרע היא עוולה נזיקית אזרחית. החוק אמנם לא קובע בפירוש איזה סוג נזק הוא דורש במסגרת יסודות העוולה האזרחית של לשון הרע. אך, מספר סממנים המאפיינים אותו מעידים כי אפשר גם אפשר להגיש תביעת לשון הרע בגין נזק לא ממוני כמו גם בגין נזק ממוני. הסימנים הם:
- בבסיס חקיקת החוק עמדה ההכרה בחשיבות הזכות לשם טוב והגנה עליה מפני פגיעה בפרסומים שונים. הדבר עולה בבירור מסעיף 1 לחוק. אפשר שהפגיעה בזכות לשם טוב תהא פגיעה שאינה גורמת נזק גוף או נזק רכוש ואינה כרוכה בהפסד כספי כלומר שתהיה לא ממונית.
- החוק קובע בסעיף 7א כי בית המשפט רשאי להעניק פיצויים בסך של עד 50,000 ₪ לתובע שיוכיח כי היה בפרסום פגיעה בשמו הטוב, מבלי שהוא נדרש להוכיח שנגרם לו כל נזק. זאת ועוד, אם התובע יצליח להוכיח שהמפרסם התכוון לפגוע בו באמצעות הפרסום - הוא יזכה לפיצוי של עד 100,000 ₪. וכזכור, כל זה מבלי שהוא נדרש כלל להוכיח כי נגרם נזק כלשהו!
