אדם הנפגע מפרסום הוצאת דיבה, יכול להגיש תביעה לבית המשפט נגד המפרסם ולקבל פיצויים על הנזקים שנגרמו לו עקב הפרסום. כדי לקבוע האם הפרסום בגדר לשון הרע, מיישם בית המשפט את מבחן האדם הסביר, כלומר מברר האם כל אדם סביר אחר היה נפגע ממנו, והאם מדובר בהתבטאות שהייתה מיועדת והגיעה ליותר מאדם אחד, מלבד הנפגע, והאם כתוצאה מהפרסום ברבים נגרם לתובע נזק משמעותי.
המפעל כינה את העובד שתיין ו"אלכוהוליסט"
לאחר 14 שנות עבודה במפעל לייצור אריזות פלסטיק גמישות לאריזה, פוטר התובע בטענה כי שתה אלכוהול במהלך המשמרת. התובע הגיש תביעה בבית הדין האזורי לעבודה נגד החברה בגין פיטורים שלא כדין, ודרש פיצויים בסך של 50,000 שקלים בטענה להוצאת לשון הרע ולפגיעה בשם הטוב.
התובע טען כי בסמוך למועד פיטוריו הוא זומן לשיחה עם קב"ט המפעל, שלהפתעתו הטיח בו טענות על שתיית אלכוהול, שלא היו ולא נבראו, ולאחר מכן זומן לשיחת שימוע, תוך כדי שהוא הושעה לאלתר מעבודתו באמצע יום העבודה.
במהלך השימוע החברה התעלמה מטענתו כי מעולם לא שתה אלכוהול במהלך העבודה, ואף לאחר פיטוריו פרסם מנכ"ל החברה מכתב אשר הופץ לכלל עובדי המפעל. במכתב הוטחה האשמה כי התובע ביצע עבירת משמעת חמורה בזמן עבודתו מכיוון שנהג לשתות אלכוהול בזמן העבודה, והוא כונה "שתיין ו"אלכוהוליסט", ובשל כך פוטר.
התובע טען כי זכותו לשם טוב נפגעה וכי הפרסום בבחינת לשון הרע, מאחר שלא הוכח ששתה אלכוהול בזמן העבודה, ולכן לחברה לא עומדת הגנת אמת דיברתי, לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.
האם הפרסום נעשה בתום לב?
מנגד טענה הנתבעת כי לא פרסמה שהתובע "שתיין" ו"אלכוהוליסט", אלא לאחר פיטוריו הוציא המנכ"ל מכתב לכל העובדים, ללא ציון שמות, ובו התריע על כך ששתיית אלכוהול בזמן העבודה מהווה הפרת משמעת חמורה ומסוכנת ביותר, וכי לא תהיה להנהלה כל סובלנות לגבי הפרת משמעת המסכנת את עובדיה. עוד טענה כי מדובר בזכותו ואף בחובתו של המנכ"ל להתריע בפני העובדים על תופעה חמורה, ואין מדובר בהוצאת דיבה או פגיעה בשם הטוב.
בית הדין קבע כי נפלו פגמים בהליך השימוע, מכיוון שהתובע זומן לשימוע באמצעות מכתב שבו הועלו נגדו טענות כוללניות ביותר ללא אסמכתאות, ואף בהליך עצמו לא הוצגו ראיות, והטענות שהועלו נגדו צוינו בצורה לא ממוקדת, ולא ניתנה לו הזדמנות נאותה להתגונן מפניהן.
בית הדין השתכנע כי הטחת האשמה כאילו התובע שתה אלכוהול בזמן העבודה, וביצע עבירת משמעת חמורה בזמן עבודתו הם בבחינת לשון הרע, ואף יש בדברים שנאמרו כדי להביא להשפלת התובע בעיני הבריות, ואף לבזותו, כמצוין בסעיף 1 לחוק לשון הרע. כמו כן, לא הוכח כי התובע שתה אלכוהול בזמן העבודה. על כן, לחברה לא עומדת הגנת "אמת דיברתי", גם אם היה עניין ציבורי בפרסום הדברים, וכדי למנוע שתיית אלכוהול ברחבי המפעל.
עם זאת, גם אם החברה כשלה בבירור הדברים עד תום, היא אכן האמינה באמיתות הדברים, ואף לא התכוונה לפגוע בתובע, לכן מדובר בפרסום שלא חרג מגדר הסביר בנסיבות המקרה, אשר נעשה בתום לב ולשם הגנה על עניין אישי כשר שלה, לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, ובהתאם להגנה שנקבעה בסעיף 16(א) לחוק. לפיכך רכיב התביעה בגין לשון הרע נדחה, והתובע קיבל פיצוי בסך 50,680 שקלים בגין פיטורים שלא כדין.
סע"ש 54393-05-1
