תביעה מכוח חוק לשון הרע בין בני זוג נשואים או פרודים היא תביעה נזיקית, שנידונה בבית משפט לענייני משפחה. על התובע מוטלת חובת ההוכחה במאזן ההסתברות בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". ככל שהתביעה כוללת מספר פרסומים ואמירות המהווים לשון הרע, מוטל על התובע להוכיח קיומו של כל פרסום ואמירה בנפרד.
על התובע להוכיח עוולת לשון הרע בשני מישורים: במישור העובדתי כי אכן הדברים נאמרו או פורסמו ידי הנתבע, ובמישור המשפטי כי הפרסום והאמירה אכן מהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק, עם זאת מדובר במבחן אובייקטיבי שאינו מוכרע על פי כוונת המפרסם או הבנת הדברים בפועל אצל השומע, אלא המשמעות שהיה מייחס אדם רגיל וסביר לדברים.
תביעות הדדיות בין בני זוג
בית המשפט לענייני משפחה קיבל באופן חלקי תביעות בנושאי הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיות בין בני זוג, בגין פרסום הודעה בפייסבוק ובגין חדירה למחשב ולתיבת המייל הפרטית, הדפסת תכתובות פרטיות ומסירתן לצד שלישי.
על פי עובדות התביעה, הצדדים היו נשואים ויש להם בן משותף. הבעל הגיש תביעה בשל פרסום מכפיש ומבזה כנגדו שכתבה גרושתו בדף הפייסבוק שלה המתייחס לכך שהוא הולך לזונות ומפרט בלשון פוגענית כי הוא מעדיף להזמין שירותי מין למיטתו במקום לשלם עבור אוכל וחיתולים לבנו.
האישה מצדה הגישה תביעה שכנגד, בטענה שבעלה לשעבר חדר למחשב הפרטי שלה ללא רשותה, נכנס לתיבת המייל, הדפיס תכתובות פרטיות שכתבה לאחרים, ומסר באמצעות צד שלישי לאביה מעטפה ובה 12 דפי מחשב שהכילו תכתובות שלה עם אמה וידידים קרובים.
התובע טען כי הוא גילה שהנתבעת פרסמה את הסטטוס רק לאחר מכן מפי חברה, מפני שהוא לא היה מחובר לפייסבוק, וכי הפרסום נעשה באינטרנט ללא ידיעתו וללא הסכמתו ותוכן ההודעה בא לבזותו, להשפילו ולפגוע בו. עוד טען כי ההודעה נשלחה לחברים משותפים ולבני משפחה וכל אחד שרשום לרשת יכול היה לצפות בכך, ואף התקבלו מספר תגובות על הסטטוס.
הנתבעת לא הכחישה את עצם כתיבת ההודעה, אך טענה כי הוסרה מהפייסבוק כעבור 24 שעות לכל היותר וכי מספר החברים שלה ברשת החברתית עומד על 80, שרק הם יכלו לצפות בסטטוס. הנתבעת ציינה כי הסטטוס לא פורסם בכוונת זדון, אלא מתוך ניסיון להקל על מצוקות שרובן נגרמו באשמת התובע וכי יש אמת בפרסום, וההודעה נופלת בגדר זוטי דברים.
סטטוס בפייסבוק יוצא מרשות הפרט לרשות הרבים
באיזון האינטרסים בין זכותה של הנתבעת לחופש הביטוי למול זכותו של התובע לשמו הטוב, קבע בית המשפט כי בפרסום היה משום הוצאת לשון הרע כנגד התובע, מכיוון שמרגע שנכתבת ההודעה ונשלחת לרשת החברתית היא יוצאת מרשות הפרט לרשות הרבים, על כן חייב את הנתבעת, לשלם לתובע פיצוי בסך 35,000 שקלים, וכן לחייבה בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 שקלים.
במסגרת התביעה שכנגד, טענה האישה, כי בעלה לשעבר הצליח להיכנס לתיבת הדואר במחשב שלה בבית סבתה, ולהעתיק את התכתובות שצירפה המכילות חומר אישי רגיש וחושפני, לאחר מכן הדפיס אותן, והעבירן באמצעות קרוב משפחה לאביה, ובכך פגע פגיעה קשה בפרטיותה.
הבעל טען להגנתו כי הוא נכנס לתיבת הדואר בהרשאה ובהסכמת אשתו, והתכתובות כללו ניסיון להברחת הילד לחו"ל עם המאהב שלה, ועקב כך הוא מיד הוציא צו עיכוב יציאה לבן. לטענתו, אין במסירת הכתוב על ידי קרוב המשפחה לאביה, משום לשון הרע או פגיעה בפרטיות, שכן נמסרו לסבא של הילד, בתום לב ולטובת ביטחונו של הילד וכדי להראות לאביה כיצד בתו נוהגת באמת.
בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבע פגע בפרטיותה של התובעת, גם בחדירה לתכתובות הפרטיות, וגם בהדפסתן ומסירתן לידי אביה, ולכן קבע כי היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 27,000 שקלים ותשלום הוצאותיה ושכר טרחת עורך דין בסך של 12,000 שקלים.
תמ"ש 17772-01-10
תמ"ש 34949-07-10
