הגנת זוטי דברים עומדת לנתבע גם במשפט אזרחי, לפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין, הקובע כי לא יראו כעוולה מעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות נוגדת, ואדם בר דעת ומזג נורמטיבי לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך. העיקרון העומד מאחורי הגנת זוטי דברים, הוא שהסדר הציבורי והתועלת שבהליך השיפוטי דורשים שבתי המשפט לא יעסקו בעניינים פעוטים של מה בכך, גם אם יש בהם פגיעה מזערית או גרימת נזק בשיעור נמוך.
הגנת זוטי דברים כאשר המפרסם לא חרג מתחום הסביר
גם חוק לשון הרע מתייחס לסוגיית זוטי דברים. סעיף 16(א) קובע כי במקרה שהנאשם או הנתבע בתביעת לשון הרע הוכיח שעשה את הפרסום באחת הנסיבות של הגנת תום לב, לפי סעיף 15 לחוק, ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב, כלומר אם המפרסם לא חרג מגבולות הטעם הטוב חלה עליו הגנת תום לב.
סעיף 16(ב) קובע כי חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם הדבר שפורסם לא היה אמת והמפרסם לא האמין כי הוא אמתי, או אם הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם מדובר באמת או לא, או אם המפרסם התכוון באמצעות הפרסום לפגוע במידה רבה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים לפי סעיף 15.
עם זאת, השאלה כיצד נמדדת הפגיעה בגין עוולת לשון הרע ומתי תיחשב פגיעה מזערית, תלויה במהות הזכות שנפגעה כתוצאה מהמעשה, בתכלית הפגיעה ובנסיבות מסוימות של כל מקרה לגופו, ובהתאם היא עשויה להשתנות ממקרה אחד למשנהו.
הגנת זוטי דברים בתגובה לפוסט בפייסבוק
מנהל חברה קבלנית אשר התקשר עם קבוצת רכישה בהסכם לבניית שני בנייני מגורים בעפולה, הגיש תביעה לפי חוק איסור לשון הרע נגד אחד מחברי הקבוצה. על פי עובדות התביעה, הבניין נבנה על ידי התובע עד לגמר שלב השלד, אך בשלב זה הוטלו על חשבון החברה עיקולים ולא ניתן היה להעביר את כספי הקבוצה לחשבון החברה.
חברי הקבוצה חששו כי יוטלו עיקולים על כספים שיועברו על ידיהם לצורך השלמת עבודות הבניה והשלמתן, לפיכך הגיעו להסכמה עם התובע, שהחברה תפסיק את עבודתה והוועד התקשר עם קבלנים אחרים לצורך סיום עבודות הבניה.
לאחר שנחתם הסכם ההיפרדות, התובע ביקש לחזור בו והגיע לאתר הבניה ודרש מהפועלים להפסיק לעבוד. בתגובה התקיים הליך של צו הטרדה מאיימת אשר במסגרתו ניתן לתובע צו הרחקה. התובע, שהורחק מאתר הבניה, פרסם בדף הפייסבוק שלו צילום של חזית הבניין וכתב מעליו: "המוצר המוגמר לאחר 16 חודשי עבודה". בתגובה לפוסט כתב הנתבע: "רק שכחת לציין שלא אתה בנית אותו, כנראה פרט קטן ולא חשוב".
התובע, אשר נפגע מהדברים, פנה לנתבע וביקש ממנו פעמיים למחוק את התגובה, וציין בפניו שאם לא ימחק אותה תוגש נגדו תביעת דיבה, אולם הנתבע לא השיב ורק לאחר שבוע ימים מחק אותה. לטענת התובע, אנשים רבים נחשפו לתגובה, שהציגה אותו כשקרן, ופנו אליו בעניין, ובשל כך נגרמה לו עגמת נפש והוא זכאי לפיצויים בגין הוצאת לשון הרע.
הנתבע הודה כי פרסם את התגובה, אך טען כי מדובר בהתייחסות ספונטנית לפוסט, שבו הציג התובע את עצמו כמי שבנה את הבניין עד לגמר. עוד טען כי היה בפרסום התגובה עניין ציבורי, וכי הוא זכאי להגנת זוטי דברים, מאחר שמדובר בתגובה שרק מעטים נחשפו אליה סמוך לפרסומה ועד למחיקתה.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי אין הפרסום בגדר זוטי דברים ובתגובה לפוסט היה לשון הרע, מאחר שהיא הציגה את התובע כדובר שקר ומתהדר בנוצות זרים בעיקר כלפי מי שמכיר את הנתבע ויודע על הקשר שלו לפרויקט, לכן אין מדובר בטוקבק אנונימי שמשקלו זעום. לפיכך נקבע שהתובע זכאי לפיצויים בסך של 5,000 שקלים.
תא"מ 52188-12-14
