כיום פרסום באינטרנט נחשב לפרסום הרחב ביותר המגיע בכל רגע נתון לכמויות אדירות של גולשים. בעלי עסקים משקיעים משאבים רבים כדי לקדם את מקור פרנסתם בגוגל, ופרסום חוות דעת או ביקורת שלילית, עלול לפגוע בפרנסתם בצורה משמעותית. כמו כן, קיימת חשיבות רבה לפרסום טוקבק מעליב, או תגובות משמיצות ברשתות חברתיות, כמו פייסבוק וטוויטר. כאשר מדובר בביקורת שאין בה אמת ייתכן והיא תחשב בגדר הוצאת לשון הרע.
פרסום לשון הרע באתר זאפ
לאחרונה הגיש בעל עסק תביעה נגד בעל עסק מתחרה תביעה בגין עוולת לשון הרע, לאחר שהמתחרה פרסם בגוגל ביקורת שלילית, מתוך כוונה לפגוע ברווחי חברה ובשם הטוב שלה, ולגרום ללקוחות לעבור אל העסק שלו.
התובעת היא חברה להספקת ציוד תקשורת משרדי, המשווקת מוצרים גם באתר אינטרנט. הנתבעת היא בית עסק מתחרה, כאשר חלק ניכר מהרכישות של שני בתי העסק מתבצע באמצעות אתר האינטרנט זאפ, המתמחה בהשוואת עסקים דומים.
לטענת התובעת, בתחילת שנת 2013, פורסמה באתר חוות דעת בשמה של הנתבעת, המספרת על רכישת מדפסת שלא הייתה קיימת במלאי ועיכוב בהשבת כספים ללקוח. התובעת טענה כי בשל היות הנתבעת עסק מתחרה, היא רואה בחוות דעת השלילית והשקרית הוצאת לשון הרע, וכי אין זו הפעם היחידה שהיא הפיצה נגדה לשון הרע.
התובעת טענה כי כאשר קיבלה את הודעת הרכישה מאת עובד של הנתבעת, היא בדקה כי המדפסת אינה במלאי, פנתה אליו במייל ומיד כשלא נענה, השיבה לו את כספו. התובעת הוכיחה באמצעות חוקר פרטי את הקשר שבין שיחת הטלפון שקדמה להזמנת המוצר לביצוע הזמנה, ואף הוכיחה את הקשר בין האדם שביצע את ההזמנה אל בית העסק המתחרה, ואת העובדה כי הפרסום נשלח מהדואר האלקטרוני של הנתבעת.
מנגד טענה הנתבעת כי אין בחוות הדעת הוצאת לשון הרע, מכיוון שהיא מציגה חווית רכישה שלילית לגיטימית. לחלופין טענה כי עומדת לה הגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, אמת דיברתי. לאור העובדה שהתובעת נוקטת בשיטת מצליח ואף מודה בכך, כאשר הציעה לקהל לקוחותיה מוצרים שאין ברשותה, וכי יש בעובדות המפורטות בחוות הדעת עניין ציבורי, כדי למנוע הטעייה נוספת של הצרכנים.
פרסום לשון הרע באתר שעליו מסתמכים צרכנים רבים
לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית השפט כי חוות הדעת באתר זאפ משחירה את פניה של התובעת ופוגעת באמינותה בעיני לקוחותיה. כך לגבי אי השבת הכסף במהירות, ולגבי ניסיונות שכנוע שמטרתם לשכנע את הלקוח לרכוש סחורה חלופית.
בית המשפט הדגיש כי המעשה נחשב חמור במיוחד כאשר מדובר באתר אינטרנט שעליו מסתמכים צרכנים רבים, והוא מהווה מדד אובייקטיבי בעל השפעה רבה על הצלחתו או כישלונו של עסק מסוים, ואף כל בתי העסק המשתתפים בו, מוכנים לשלם דמי מנוי עבור השתתפותם.
בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי מדובר בפרסום פוגעני שעונה על הגדרת לשון הרע, וכי לנתבעת לא עומדת לו הגנת אמת דיברתי. על כן חייב אותה לשלם לתובעת פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 75,000 שקלים.
ת"א 29999-07-13
