התובע הוא עורך דין, יוצא שירות הביטחון הכללי, אשר כיהן כיועץ המשפטי של הארגון ושימש בתפקידים נוספים, ביניהם גם כיועץ במשרד מבקר המדינה. התביעה לתשלום פיצויים בגין הוצאת לשון הרע, הוגשה נגד חברה בפירוק אשר הוציאה לאור את העיתון שבו פורסמו ההכפשות כנגד התובע. הנתבע השני שימש כעורך העיתון והנתבעת השלישית היא הכתבת אשר כתבה הכתבות.
התובע עתר לחייב את הנתבעים בגין פרסום שתי כתבות בעיתון וכן קדימונים לכתבה הראשונה. במסגרת פסק הדין לעניין החבות נקבע כי הנתבעים עוולו אך ורק בכל הקשור לכתבה הראשונה ולקדימונים שפורסמו ביחס אליה.
במסגרת הקדימון הראשון, שהתפרסם במאי 2012, הופיעה בעיתון של הנתבעת תמונתו של התובע במקום בולט מעל כותרת העיתון ובמסגרת סקירת כתבות שיפורסמו ביום למחרת. ביחס לתמונתו נרשם בכותרת: "פרקליט השב"כ גורמים משפטיים ובכירי שב"כ מעורבותו של התובע בחקירה בעייתית". במסגרת הקדימון השני, ביום למחרת, הופיע פעם נוספת, בדף הראשון ובמסגרת מודגשת, המלל שפורסם יום קודם לכן.
לטענת התובע, במוסף העיתון פרסמו הנתבעים כתבה שכותרתה: "מגן ולא ייחקר". שלוש המילים שהן בגדר פראפרזה לסיסמת השב"כ שהיא "מגן ולא ייראה". כאשר כותרת זו יוצרת קשר ישיר לכל המכיר את סיסמת השב"כ תוך זיקה להנחה שלפיה מי שהוא "מגן ולא ייראה" ייהנה מסיטואציה שלפיה גם "לא ייחקר".
בכותרת משנה של הכתבה נרשם שהתובע חוקר בחודשיים האחרונים פרשת הדחה בידי השב"כ. אך הגורם המוביל בצוות החקירה היועץ המשפטי של השב"כ לשעבר ואיש אמונו של מושא החקירה העיקרי. עוד נרשם באותה כותרת משנה: "התנהלותו של התובע בגלגולה הקודם של הפרשה מוסיפה לחשש שהוא יטרפד את גילוי האמת".
בית המשפט קבע כי לאור ניתוח ההקשרים שבכתבה וניתוח הראיות שהובאו הפרסום שעולה מכותרת זו מכפיש ועולב שכן נכתב כי התובע עלול לטרפד חקר האמת כפי שכבר עשה זאת בעבר. בכותרת ביניים בכתבה נרשם, תוך שניתן היה לייחס האמירה אל התובע, כך: "סוס טרויאני של השב"כ".
לאחר דיון בטענות הצדדים ובראיות שהובאו נקבע כי פרסום הכתבה, כמו גם פרסומי הקדימונים בדף הראשון של גיליון באותו יום וכן ביום הקודם למועד פרסום הכתבה הם בגדר עוולה כמשמעה בחוק איסור לשון הרע וכי הנתבעים יחדיו עוולו בעוולה זו.
קביעת סכום הפיצויים בגין לשון הרע
הדרך לקבוע את סכום הפיצויים עוברת באחד משני נתיבים. האחד, פיצוי סטטוטורי בהתאם לסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע. השני, פיצוי בהתאם לנזק שהוכח, כאשר במסגרת הערכת הנזק ניתן להתייחס גם לנזק לא ממוני בסכומים הגבוהים מסכום הפיצוי הסטטוטורי. וכן, יש להתייחס לשלוש תכליות עיקריות: תכלית תרופתית שתשיב את המצב לקדמותו, תכלית חינוכית הרתעתית ותכלית עונשית.
התובע עתר לכך שייקבע כי על הנתבעים לשלם כפל פיצוי סטטוטורי בהתאם לסעיף 7א(ג), בשל כוונת זדון וכוונה לפגוע בו שהייתה בפעולתם. עם זאת, בית המשפט קבע אין לקבל טענה זו, מאחר שלא הוכח כי הנתבעים פעלו בזדון או בכוונה לפגוע בתובע.
בעת קביעת הפיצוי קבע בית המשפט כי יש להתייחס לפגיעה בשמו הטוב של התובע ולכך שמדובר בשלושה פרסומים שנעשו ביומיים. בנוסף יש להתייחס לכך שהנתבעים לא שעו למכתבי ופניות התובע ולא פעלו לתקן הפרסומים או לקבל את תגובתו מבעוד מועד.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי יש לקבוע את כלל הפיצוי שלו זכאי התובע על הסך של 80,000 שקלים בגין פרסום לשון הרע. נוסף על כך חייב את הנתבעים בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 40,000 שקלים.
ת"א 45718-11-12
