הנתבעת היא אזרחית ותושבת סין ובבעלותה חברה לייצור והפצה של מסגרות למשקפיים. הרקע להליך הוא סכסוך עסקי בין בעלה של התובעת לנתבעת, שבו טענה הנתבעת כי החברה שבעלות הבעל ייצרה ומכרה לה מסגרות משקפיים לפי הזמנה, אך תמורתם לא שולמה. בגין סכסוך זה הגישה הנתבעת נגד החברה והתובעת תביעה כספית לתשלום סכום של מעל 1.5 מיליון שקלים.
סמוך למועד הדיון הראשון בתביעה העסקית, גילתה התובעת שהנתבעת פרסמה פוסט בדף הפייסבוק שלה ובו פרסומים משמיצים ומכפישים אודותיה. התובעת פנתה אל הנתבעת, וטענה שאין לה כל קשר לעסקי בעלה ולסכסוך העסקי הקיים, ודרשה ממנה להסיר לאלתר את כל הפרסומים הפוגעים. הנתבעת סירבה לבקשה זו, ולכן הוגשה התביעה לתשלום פיצויים.
האם מדובר בפרסומים מותרים ומוגנים?
הנתבעת לא הכחישה שהרקע לפרסום הוא הסכסוך העסקי, אולם טענה כי אין כל מניעה בדין מפרסום הדברים, ומדובר בפרסומים מותרים ומוגנים. עם זאת היא קיבלה את המלצת בית משפט, והתחייבה להסיר את הפרסומים ולא להעלותם בשנית.
הפרסומים נשוא הדיון כוללים: אישור של המשטרה בדבר הגשת תלונה בגין עבירות של קבלת דבר במרמה, עמוד ראשון של כתב התביעה במסגרת התביעה העסקית, החלטה של רשם בית משפט על הטלת עיקולים זמניים, החלטות שניתנו במסגרת התביעה העסקית ודף מתוך רשות המיסים, שבו פרטים על מועד רכישת נכס שבו יש לתובעת זכויות, וכן מחיר הרכישה וכתובת הנכס.
התובעת טענה שהנתבעת פרסמה את הדברים בכוונה לפגוע בשמה הטוב, לגרום לה נזק כלכלי, ללחוץ עליה ועל בעלה בתביעה העסקית שהגישה נגדם, בניגוד לסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע. ואכן, עקב הפרסום הוכפש שמה ונגרם לה נזק אישי ומקצועי רב.
התובעת הוסיפה וטענה שפרסום הדברים בדף הפייסבוק מהווה פרסום אסור, ואין לקבל את טענת הנתבעת שלפיה חברת פייסבוק היא המפרסם, כאשר פייסבוק היא הפלטפורמה בלבד שעל גביה פרסמה את הדברים. ואף אין מדובר בפרסומים מותרים, מאחר שהתלונה במשטרה נסגרה וההחלטה על הטלת עיקולים זמניים בוטלה עוד טרם הועלה הפרסום לדף הפייסבוק.
הנתבעת טענה שהתביעה בעילת לשון הרע הוגשה כדי להפחיד אותה וללחוץ עליה בתביעה העסקית המוצדקת. לטענתה, הפרסום הוא צילום של החלטות ומסמכים פומביים הפתוחים לעין כל, הם לא נערכו על ידה, ומדובר בפרסום מותר לפי החוק. כמו כן, מרבית הפרסומים מוגנים גם מכוח סעיף 13(5) לחוק הקובע הגנה מוחלטת על מסמכים שהוחלפו תוך כדי דיון משפטי.
הנתבעת פרסמה לשון הרע ופגעה בפרטיותה של התובעת
לאחר שמיעת הטיעונים ועיון בראיות קבע בית המשפט כי הנתבעת העלתה לדף הפייסבוק שלה עמוד שבו צילומים מוקטנים של מספר מסמכים, ובכך פרסמה לשון הרע על התובעת וגם פגעה בפרטיותה.
לגבי היקף הפיצוי קיבל בית המשפט את טענות הנתבעת כי הפיצוי המבוקש חורג מכל מידה של סבירות. התובעת שבה ותיארה את תחושותיה הקשות, הפגיעה והביזוי שחשה כשנודע לה דבר הפרסום. אך גם אם הדבר נכון, נקבע כי יש לפסוק פיצויים בהתאם לאמות מידה מקובלות ואין די בתחושות סובייקטיביות בלבד.
נוסף על כך, התובעת לא הוכיחה כי הפרסום גרם לה נזק ממשי שהוביל לאובדן לקוחות או פגיעה אחרת. כך שלמעשה מדובר בתביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק, הן לפי חוק איסור לשון הרע והן לפי חוק הגנת הפרטיות, אלא שגם אם מדובר בפיצוי ללא הוכחת נזק, על התובעת לספק נתונים על מהות הנזק והיקפו, מאחר שגם פסיקת פיצוי זה אמורה לשקף את הפגיעה שנגרמה.
לאחר ששקל את מכלול השיקולים ואת יתר הנסיבות, לרבות מהות הפרסומים ואופיים, ונתן דעתו לטענות הצדדים, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצוי בגין פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות בסכום כולל של 30,000 שקלים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 שקלים.
ת"א 57372-03-15
