התובעת היא גננת, אשר ניהלה בביתה בהרצליה, גן ילדים לגילאי שנה וחצי עד ארבע וחצי שנים, שהופעל תחת חברה בע"מ שהיא התובעת השנייה. הגן פעל בחלק מנכס בבעלות משפחתה של התובעת ובחלק אחר של הנכס ובנפרד מהגן, פעלה תינוקייה בבעלות גורם אחר. הנתבעת, היא אמו של פעוט ששהה בתינוקייה.
לגן והתינוקייה שתי כניסות נפרדות, אולם לעיתים באי התינוקייה עוברים בחצר הגן, כדי להיכנס לתינוקייה. בין הצדדים לא הייתה היכרות מוקדמת, ובאחד הימים בשעות פעילות הגן, נכנסה הנתבעת למטבח הגן, החל לצעוק על התובעת ולהטיח בה אשמות בקשר לטיפול בילדי הגן. בנוסף, הנתבעת צילמה את ילדי הגן וגננת אחרת, ללא אישור, ועזבה את המקום.
לאחר כשעתיים ממועד האירוע, פרסמה הנתבעת פוסט בקבוצת Facebook של תושבי השכונה שבה פועל הגן, המונה כ-3,500 חברים. בפוסט הזהירה הנתבעת את ההורים מפני התנהלות הגננת, וטענה כי היא מאפשרת לילדים לשחק בחצר, למרות החום הכבד, ללא מים ואף הילדים לא אוכלים ארוחת צהריים בשטח הגן במזגן. לאחר שהתקבלו מספר תגובות מחברי הקבוצה, פרסמה הנתבעת שתי תגובות הקוראות להפיץ את הפרסום ולסגור את הגן.
בנסיבות אלה הגישה הגננת תביעת לשון הרע עקב פרסום הפוסט והתגובות בפייסבוק. בית המשפט הציע לשם הפשרה כי הנתבעת תפרסם התנצלות בקבוצת הפייסבוק שבמסגרתה נרשם הפוסט הנטען כלשון הרע והיא תוותר על ההגנות העומדות לה מכוח חוק איסור לשון הרע. לאחר פרסום ההתנצלות, יכריע בית המשפט בעניין הפיצוי הראוי.
הנתבעת הסירה את הודעת ההתנצלות תוך זמן קצר
הצדדים הסכימו למתווה בית המשפט וצרפו נוסח התנצלות מוסכם. הנתבעת אכן פרסמה הודעת התנצלות בקבוצה, אך ביום למחרת הסירה את הודעת ההתנצלות. בהמשך התובעת הגישה הודעה בדבר מחיקת ההתנצלות והנתבעת הגישה תגובה להודעה זו.
התובעת טענה כי הנתבעת פעלה בכוונה לפגוע בה ולהביא לסגירת הגן, תוך הצגת מידע כוזב ופרסומי לשון הרע, כל זאת כדי להקים צהרון בבעלותה. היא התנהלה לאורך ההליך בחוסר תום לב, לא אמרה אמת בתצהירה באשר לאופן מחיקת הפוסט, לא אמרה אמת בתצהירה כאשר טענה כי התלוננה בארגון הגנים הפרטיים ולא תמכה בראיות את טענותיה נגד התובעת.
כתוצאה מהפרסום ושיחות עם הורי ילדי הגן, נפגעו שמה הטוב והמוניטין העסקי של הגן והחל פיחות קריטי במספר הנרשמים, דבר שאילץ את התובעת לסגור את הגן לאחר 32 שנות פעילות. כמו כן, פרסומי הנתבעת גרמו לפגיעה קשה במוניטין האישי שלה כגננת וכאישה מכובדת בקהילתה, מחקו את מפעל חייה וגרמו לה כאב וסבל. לפיכך עתרה לתשלום פיצויים בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק בסך של 100,000 שקלים.
הנתבעת טענה להגנתה כי התובעת התוודעה לפוסט בתוך זמן קצר, אך בחרה שלא לפנות אליה במישרין או להגיב לפוסט, אלא ערכה צילומי מסך והגישה תביעה לבית המשפט, זאת ללא שהקדימה במכתב התראה.
לגבי היקף הפרסום טענה שמדובר בפוסט שפורסם למשך שעות בודדות בקבוצה סגורה עד שנמחק, וכאשר משך זמן הדיון בפוסט נמשך כשעתיים. הטענה כי הגיבה לפוסט שפרסמה מתוך מטרה להחיות ולהעצים אותו, אינה נכונה ומדובר בהטעיית בית המשפט.
לגבי טיב הפרסום, נטען שמועד האירוע היה ביום חם במיוחד והילדים אכן שהו בחצר בשעות הרלוונטיות. ולגבי פרסום ההתנצלות, נטען כי מחיקת הודעת ההתנצלות נעשתה עקב תגובות משתלחות ושיימינג מצד גולשים אחרים כנגדה.
לאחר ששקל בית המשפט את טענות הצדדים, סבר כי ישנם טעמים מחמירים ומקלים וכי הפיצויים הראויים נמצאים ברף הנמוך בעיקר לאור הנכונות לקחת אחריות ולהתנצל. בית המשפט קבע כי פרסומי הנתבעת גרמו לעוגמת נפש לתובעת, הן באופן שבו נעשו בפייסבוק והן בהיקף שפורסמו. עם זאת, מדובר בפוסט אשר זמן פרסומו היה יחסית קצר עד למועד מחיקתו.
בית המשפט סבר כי הנתבעת פעלה מתוך מחשבה כי היא פועלת לטובת הילדים והייתה סבורה כי עושה את המעשה הנכון, הגם שלבסוף נוכחה לדעת כי לא זו הדרך וכי טעתה טעות מרה. בנסיבות אלו, הכף נוטה לחובתה. לפיכך נפסק כי עליה לשלם לתובעת פיצוי בסך של 18,000 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דינה בסך של 2,500 שקלים והוצאות משפט.
ת"א 9811-08-17
