- תביעה נזיקית: סעיף 7 לחוק קובע כי פרסום לשון הרע הוא עוולה אזרחית. לאור זאת, בית המשפט יכול לפסוק בגינה פיצויים ולחייב את הנתבע (לפי סעיף 7א לאותו חוק) לפצות את התובע בסכום של עד 50,000 ₪ מבלי שהתובע נדרש להוכיח שנגרם לו כל נזק מהפרסום. אם יעלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע פרסם את הפרסום בכוונה לפגוע בו, אפשר שבית המשפט יקבע כי על הנתבע לפצותו בסכום של עד 100,000 ₪.
- קובלנה פלילית: סעיף 8 לחוק איסור לשון הרע מאפשר לנפגע מפרסום לשון הרע להגיש קובלנה פלילית. זהו אישום פלילי שמוגש על ידי אדם פרטי ולא על ידי המדינה (באמצעות הפרקליטות), במטרה שהפוגע יועמד לדין פלילי בגין עבירת לשון הרע שביצע ואף יורשע בגינה.
א. תיקון הנזק שנגרם לשמו הטוב של הנפגע.
ב. לשפר את תחושת הנפגע.
ברע"א 4740/00 לימור אמר נגד אורנה יוסף, נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, קבע כי בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע ולצורך קביעת שיעורם על בית המשפט להתחשב בשיקולים הבאים:
- הנזק: היקף הפגיעה בשם הטוב; מעמד הניזוק בקהילתו; השפלת הנפגע והכאב שנגרם לו; התוצאות הצפויות של הנזק בעתיד וכיוצא באלו.
- טיב הפרסום: האם היה פרסום חדש או שמא חזר על דברים שנאמרו בטרם הפרסום? בשיקול זה מתייחסים לתוכנו של הפרסום. למשל אם הפרסום השמיץ בעל מקצוע ופגע בתדמיתו המקצועית, אפשר שגרם נזק חמור ואף לעיתים בלתי הפיך.
- היקף הפרסום: האם הדבר פורסם בחוג מצומצם של אנשים או שמא פורסם בעיתון יומי בתפוצה ארצית?
- מידת אמינות הפרסום: אם למשל המפרסם הוא בעל משרה בכירה המקנה לו סמכויות רבות, אפשר שהציבור יתייחס לדברים שאמר ברצינות מתוך הסתמכות על כך שדבריו מבוססים ובדוקים. דברים משפילים ופוגעים שאמר אדם כזה יכולים לגרום נזק חמור לנפגע. אם לעומת זאת, הדברים פורסמו בצהובון מקומי, מידת אמינותם מוטלת בספק. אפשר שחומרת הדברים הנ"ל פחותה מכיוון שאמינות הפרסום פחותה.
- התנהגות המפרסם: האם התכוון בזדון לפגוע בתובע? האם פעל בתום לב מתוך שכנוע שדבריו הם אמת או לכל הפחות לא מתוך כוונה לפגוע? האם התרשל בפעולתו? בבסיס שיקול זה עומד מימד הרתעתי חינוכי.
- התנהגות הצדדים לאחר פרסום לשון הרע: אם למשל הצד הפוגע התנצל בפני הנפגע, ואף פרסם את התנצלותו ברבים, אפשר שבית המשפט יכריע שהנזק שנגרם לנפגע הופחת ובהתאם יופחת גובה הפיצוי. בדומה, אם הפוגע לא רק שלא התנצל אלא אף המשיך והכפיש את שמו של הנפגע ברבים, אפשר שגובה הפיצויים שייפסקו יהיה גבוה יותר.
כשבית המשפט שוקל האם לפסוק פיצויים בתביעת לשון הרע ומכריע שקיימת עילת תביעה בגין לשון הרע עליו לקבוע את שיעורם. במסגרת זו, עליו לקחת בחשבון את השיקולים שהוצגו לעיל ושיקולים נוספים אם קיימים בנסיבות המקרה הספציפי שלפניו. אפשר לצמצם את השיקולים לשלושה גורמים עיקריים אשר בית המשפט מצווה להתייחס אליהם:
- התובע: הנזק שנגרם לו.
- הנתבע: כוונותיו בעת הפרסום: האם פעל בתום לב או במזיד, התנהגותו לאחר הפרסום: האם התנצל או הכחיש את שפרסם או שמא המשיך וחזר על דבריו הפוגעים.
- הפרסום עצמו: מהותו, תוכנו, גודל הציבור שנחשף אליו.
כמו בכל תיק לשון הרע אחר שמונח על שולחן בית המשפט, הדבר ייבחן באופן פרטני בהתחשב בכל נסיבות המקרה הקונקרטי שמונח לפניו. לפיכך, באם נפגעת מפרסום לשון הרע וברצונך להגיש תביעה, מומלץ לפנות קודם לעורך דין המתמחה בדיני לשון הרע כדי שיבדוק האם לאור הנסיבות קיימת אפשרות שבית המשפט יקבל את תביעת לשון הרע. עורך הדין גם ייתן הערכה של גובה הפיצוי האפשרי שבית המשפט צפוי לפסוק בגין נסיבות אלו. לאור זאת, תישקל אפשרות הגשת תביעה בגין לשון הרע. אם ההערכה היא שבית המשפט יפסוק מעט פיצויים מכיוון שהפגיעה אינה כה משמעותית, אולי לא כדאי להגיש תביעה ויהיה כדאי לפעול בדרכים אחרות.