הפייסבוק היא רשת חברתית שהוקמה בשנת 2004 על ידי מארק צוקרברג בארה"ב. תוך מספר שנים, הפכה פייסבוק לרשת החברתית הגדולה והפעילה ביותר בעולם. עשרות מיליוני אנשים נכנסים לאתר זה מדי יום והפעילות בו היא מבין הגדולות באתרים הקיימים בעולם. יש הסבורים כי השימוש בפייסבוק מתניע אף מהלכים כלכליים, חברתיים, מדיניים ופוליטיים.
עם השנים, ככל שהפייסבוק זכה ליותר פופולאריות, ובמקביל ליתרונותיו, צפו ועלו החסרונות הטמונים בו. הפייסבוק הפך לפלטפורמה לשימוש ציני ולביצוע מעשים פוגעניים המהווים לשון הרע כהגדרת סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. כלומר, פרסום דבר שיש בו כדי לפגוע באדם אחר. בשל זרימת המידע הרבה ברשת, ובשל כמות הגולשים הגדולה, קשה למנהלי האתר לעקוב אחר כל פריט מידע שעולה לאתר - בין אם מדובר ב"סטאטוס" שנכתב או תמונה שהועלתה ל"קיר". המידע עולה לאתר כל העת, ובמקביל ממיליוני שרתים בעולם. אי לכך, קשה להשתלט עליו בשל כמותו הרבה.
כמות המעשים הפוגעניים שבוצעו בפייסבוק בשנים האחרונות עלתה באופן מדאיג ובמגוון רחב מאוד:
- פרטיות: ההגדרות האישיות של כל משתמש חשופות פעמים רבות לגורמים שונים, ובכך נחשפים פרטים אישיים.
- גניבת זהות: פתיחת כרטיס משתמש פיקטיבי כדי להשתמש בזהות של אדם אחר. פעמים רבות עושים זאת לצורך ביצוע עבירות או לצורך בקשת תרומות.
- פשעי שנאה וגזענות: קבוצות המסיטות כנגד בני מיעוטים, דתות אחרות וכדומה.
- שליחת "דואר זבל": שימוש בכתובות מייל שמשתמשים הכניסו לפרופיל הפרטי שלהם לצורך שליחת "ספאם".
- לשון הרע: פגיעה באדם אחר על ידי פרסום של סטאטוס פוגעני, תמונה מביכה או פתיחת קבוצה המגנה אדם ספציפי או קבוצה מסוימת באוכלוסייה.
בשנת 2010, הגישה צעירה קובלנה פלילית לבית משפט השלום בחיפה. קובלנה פלילית היא מעין כתב אישום המוגש על ידי אדם פרטי ולא על ידי המדינה. התובע שואף במצב כזה שהנתבע לא ייתן לו סעד אזרחי דוגמת פיצויים, אלא ישלם לחברה על מעשהו. התובעת במקרה זה טענה כי החבר הקודם שלה, ממנו נפרדה לאחרונה, פרסם כתגובת נקם תמונות מביכות שלה בפייסבוק עם כתובות מעליבות המשמיצות אותה. היא טענה שמדובר בלשון הרע באינטרנט וביקשה כי הנתבע ירצה מאסר בפועל.
ביוני 2010, השופט ערן קוטון קיבל את התביעה. נקבע שהפרופיל של הנתבע לא הוגבל והיה פתוח לעיני כל בשאיפה שאנשים רבים ככל האפשר יצפו בתמונות - מה שיפגע בבחורה וישפיל אותה. כמו כן, בפסק הדין נקבע שמעשיו של הנתבע ענו על הגדרת הפרסום בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. אי לכך, והיות והייתה לאחרון כוונה לפגוע ולהשפיל, עסקינן בלשון הרע לפי סעיף 1 לאותו חוק. בית המשפט קבע שבא כוחה של התובעת הוכיח כי הנתבע התכוון לפגוע בתובעת ולכן חל סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע ואף אפשר להטיל עונש של שנת מאסר. מאחר והצדדים הגיעו לפשרה, בסופו של דבר הבחור חויב לשלם לתובעת פיצויים של 50,000 שקלים. מדובר אפוא רק בדוגמא אחת שהגיעה לפתחו של בית המשפט. עם זאת, ברור כי ככל שהפייסבוק חודר יותר ויותר לחיינו, כך צפויים אנו להיתקל במקרים דומים אשר נראה כי מגמת בית המשפט תהיה לראותם כמכילים לשון הרע.
האם יש להטיל אחריות כלשהי על מנהלי פייסבוק?
בשנים האחרונות, נענשו בכירים בהנהלת גוגל על שלא הסירו תמונות פוגעניות. הסיבה לענישה הייתה משום שהאחרונים "לא הפעילו מנגנונים לסינון סרטונים ותמונות המכילים לשון הרע". ניתן להבחין במגמה לפיה אפשר שמנהלי אתרים ייענשו באם אין באתר שבהנהלתם גורם המפקח על מידע שעולה לאתר ומסנן אותו. ניתן להניח, שככל שמדובר באתר גדול ובעל תפוצה כה רחבה בעולם, בית המשפט יחמיר ויקפיד יתר על המידה. עם זאת, בתי המשפט נוטים להתייחס ל"מורכבות" של המדיום האינטרנטי, וזאת - בין השאר - בשל מהותו החופשית והליברלית.
פרסמו תמונה מביכה שלי או סטאטוס מעליב בפייסבוק, שיימינג בפייסבוק, מה עליי לעשות?
אין כל סיבה שתחיו בתחושה הנוראית, של נקמנות וסגירת חשבונות דרך השפלה וגנאי. מומלץ לאסוף את החומר הפוגעני המוכיח את הפגיעה - הן את התמונות והן את הכיתובים הפוגעניים. לאחר מכן, פנו לעורך דין המתמחה בתביעות לשון הרע, ובחנו את האפשרות של הגשת תביעה אזרחית או קובלנה פלילית כנגד הפוגע בהתאם לחוק איסור לשון הרע. כאמור, עם הזמן, ייתכן שאף אפשר יהיה לתבוע את מנהלי האתר. נראה, שככל שבית המשפט יכריע יותר כנגד אנשים המפרסמים לשון הרע באינטרנט בכלל ובפייסבוק בפרט והדבר ייכנס לתודעה הציבורית, כך אדם שרוצה לנקום או לפגוע באחר במדיה התקשורתית הזו יחשוב פעמיים לפני שיבצע פעולות שכאלו.
