בשלב הבא יש לבחון אם הפרסום מהווה לשון הרע כהגדרתו בסעיף 1. ככל שיתברר שמדובר בלשון הרע, יש לבחון את תחולתן של ההגנות השונות שבחוק. כך לדוגמה, אם המתלונן פעל בתום לב מקנה לו החוק הגנה מפני תביעה, אם לא קמות למתלונן הגנות, כמו במקרה שהגשת התלונה נעשתה מתוך כוונה לפגוע, יקבע בית משפט את הסעד המתאים.
השאלה האם פרסום מהווה לשון הרע מוכרעת על ידי בית משפט מבלי שיהיה צורך להביא ראיות. המבחן הקובע הוא מהי לדעת השופט המשמעות, שאדם סביר היה מייחס לדברים שפורסמו ברבים. המשמעות של התבטאות אינה נגזרת אך ורק מהפירוש המילולי או הבלשני של המילים שבהן נעשה שימוש, אלא מתייחסת גם אל הנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום וההקשר שבו נאמרו הדברים.
הוצאת לשון הרע שהסתיימה בהגשת תלונה במשטרה
התובע הוא מנהל סוכנות תיווך, אשר הגיש תביעה בגין ביצוע עוולות לשון הרע ותקיפה נגד אביו של מתווך, אשר עד לשנת 2013 עבד בסוכנות של התובע ולאחר מכן עבר לעבוד בסוכנות מתחרה. בכתב התביעה נטען כי אביו של המתווך הפיץ בפני לקוחות ועובדי הסוכנות וברחבי העיר שבה פועל העסק בדיות ושקרים על התובע, ואף תוארו שני אירועים שהתרחשו במשרד הסוכנות.
האירוע הראשון התרחש בעת שהתובע ניצב בכניסה למשרד ביחד עם עורך דין וסוכן, ולפתע התפרץ לעברו הנתבע, חסם את דרכו, דחף אותו והסיטו לפינת הבניין, וצעק עליו תוך שימוש בקללות וגידופים כי הוא ידאג לכך שהתובע לא יעבוד יותר בעיר, ואם הוא רוצה מלחמה תהיה מלחמה.
האירוע השני התרחש לאחר כשבועיים, כאשר הנתבע התפרץ שוב למשרד, בעת שהתובע נפגש עם לקוחותיו. הנתבע דחף את אחותו של התובע, וצעק בנוכחות עובדים ולקוחות, כי הוא דורש ורוצה את הכסף של בנו, ואף איים כי אם לא ישלם הוא יפגע בו. עקב כך הגיש התובע תלונה במשטרה על איומים.
האיומים הציגו את בעל הסוכנות כרמאי ובלתי אמין
התובע ואחותו טענו כי איומיו של הנתבע בפגיעה פיזית, גידופיו וקללותיו, הסבו להם נזק נפשי ופיזי, השפילו אותם בעיני הבריות תוך הכתמת שמם הטוב והצגתם כרמאים ובלתי אמינים, ואף גרמו לעובדים וללקוחות להפסיק את קשריהם העסקיים עמם. עוד נטען כי מעשיו מהווים הוצאת לשון הרע, בגינה עליו לשאת בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 50,000 שקלים, וביצוע עוולת תקיפה.
מנגד טען הנתבע כי מדובר בקללות וגידופים השגורים בשפת היום יום בחברה הישראלית, הנאמרו במהלך חילופי דברים בזמן כעס, לכן אינם מקימים עילה לפי חוק איסור לשון הרע, ואף טען כי האיומים אינם מהווים לשון הרע, מכיוון שעומדת לו הגנת תום הלב, וכל רצונו היה להגן על עניין אישי וכשר שלו, שהוא התשלום המגיע לבנו.
בית המשפט השתכנע כי מדובר באיומים בוטים על פגיעה בסוכנות של התובע, שמרמזים על אפשרות לפעולה אלימה יותר מאשר על אפשרויות אחרות, וקבע כי פרסום שעלול לפגוע בעסקו של התובע אינו בגדר לשון הרע, אלא איום ספציפי, המפרט את האמצעי שבו תעשה אותה פגיעה, על ידי פרסום לשון הרע שיפגע בעסק.
עוד קבע כי השמעת הקללות והגידופים בפני מי שנכח במשרד ואינו מודע לכך שבנו של הנתבע עבד בעסק מתחרה, תתפרש כאיומים לפגיעה בעסק מבלי לאפיין את דרך הפגיעה באמצעות פרסום לשון הרע. לפיכך אין מדובר בסוגיה של לשון הרע כי אם בסוגיה של איומים, על כן בסופו של דבר התביעה בגין עוולת לשון הרע נדחתה.
ת"א 7003-01-14
