- "המפרסם לשון הרע": מדובר בבחינה כפולה - האם דובר בפרסום והאם דובר בפרסום של דבר לשון הרע. האם מדובר בפרסום? יש לבחון האם הפרסום בוצע באחת מהדרכים המנויות בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. הסעיף מגדיר פרסום באופן רחב ומגוון והפרסום יכול שייעשה בציור, בצליל, בכתב, בתמונה, בעל פה ועוד. האם מדובר בלשון הרע? יש להוכיח כי מדובר בדבר שפרסומו עלול לפגוע באדם, לבזותו, להשפילו, להפוך אותו ללעג וכיוצא באלו. בפסיקה נקבע כי התשובה לשאלה "האם מדובר בלשון הרע" נמצאת במבחן אובייקטיבי המכונה גם מבחן האדם הסביר. כלומר, בית המשפט, בבואו לבדוק האם הפרסום היה דבר לשון הרע, יידרש לבחון האם האדם הסביר בנעליו של הנפגע היה נפגע או מושפל או חש מבוזה מהפרסום המדובר. אין חשיבות לשאלה אם האדם שהיה מושא פרסום דבר לשון הרע אכן נפגע בפועל.
- "בכוונה לפגוע": על הנפגע להוכיח, כי המפרסם בפרסמו את דבר לשון הרע, התכוון לפגוע בו (בשמו הטוב) באופן ספציפי באמצעות השפלתו או ביזויו. הוכחת כוונה במשפט פלילי פעמים רבות היא הליך מורכב הדורש הבאת ראיות והוכחת התקיימותן של נסיבות שונות. הכוונה, אם תוכח, תילמד ממכלול הראיות והנסיבות.
- "לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע": נדרש שהפרסום יגיע לשני אנשים לפחות לבד מהנפגע. בפסיקה נקבע לא אחת כי על מנת שדבר הפרסום יקיים את התנאי הנ"ל, עליו להגיע לידיעתו של גורם שלישי. הרציונאל העומד מאחורי תנאי זה הוא כי דברים שנאמרו בין שני הצדדים (אומר דבר לשון הרע והנפגע), נשארו ביניהם ולא הגיעו למשמע אוזניהם של אחרים, וכך לא פגעו בשמו הטוב של אדם (עליו מגן חוק איסור לשון הרע). יש לציין כי אל מול זה, חוק איסור לשון הרע מציב גם אפשרות לתביעה אזרחית בגין לשון הרע. סעיף 7 לחוק, הוא הסעיף המטיל אחריות בנזיקין על מפרסם דבר לשון הרע, דורש כי על הפרסום להגיע לאדם אחד לפחות חוץ מהנפגע. כלומר, הדרישה להתקיימותה של העוולה האזרחית בגין לשון הרע היא מקלה יותר מאשר הדרישה להתקיימותה של העבירה הפלילית של לשון הרע.
הרשעת אדם בביצוע העבירה הפלילית של הוצאת דיבה (היינו הוצאת לשון הרע), עלולה לגרור עימה מאסר בפועל. מדובר אפוא בשלילה חמורה של החירות ולכן, כדי להביא לאיזון, המחוקק דרש דרישה חמורה יותר בתנאי הסעיף. הדרישה החמורה מקפלת בתוכה את ההנחה כי נפגע מדבר לשון הרע נדרש להוכיח כי המפרסם פעל בכוונה לפגוע, וכי הפרסום הגיע לשני אנשים (ולא רק לאחד כמו בהגדרת העוולה האזרחית של לשון הרע).
כיצד מתבצע הליך פלילי בתביעת לשון הרע?
בהליך הפלילי רגיל המוכר בישראל, המדינה (באמצעות הפרקליטות) מעמידה אדם לדין בגין ביצוע עבירות שהוא נחשד בהן. בשונה מהליך זה, ההליך הפלילי המתקיים בגין עבירת לשון הרע משמעו הגשת קובלנה פלילית ולא כתב אישום רגיל. קובלנה פלילית היא כתב אישום שאדם פרטי מגיש כנגד אדם אחר והוא המאשים (בהשוואה למדינה בהליך הרגיל). מטרת הקובלנה הפלילית זהה לזו של האישום הפלילי הרגיל והיא העמדה לדין והענשת הנאשם בהתאם להוראות החוק הפלילי. מטרה זו שונה מהמטרה האזרחית שבה התובע מבקש מבית המשפט שיפסוק שמגיע לו סעד מהנתבע. מומלץ לפנות אל עורך דין עם ניסיון בטיפול בקובלנות פליליות, לתשומת לבך לא כל עורך דין פלילי מכיר או רוצה לטפל בתביעות מסוג זה.
סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לכל אדם להגיש קובלנה פלילית בעבירות מסוימות בלבד המנויות בתוספת השנייה לחוק (הכוללת את עבירת לשון הרע). הגשת הקובלנה הפלילית מוגבלת לעבירות מסוימות בלבד שעניין הציבור בהענשת המבצע קטן יחסית ולכן הנפגע רשאי להגיש את הקובלנה בעצמו. הקובלנה הפלילית תוגש לבית משפט השלום ואת ההליך מנהל הנפגע מפרסום דבר לשון הרע (או עורך דינו).
מה הסעד שמוענק בהליך פלילי הדן בעבירת לשון הרע?
כאמור לעיל, בית המשפט מוסמך להרשיע אדם בביצוע עבירת לשון הרע ולהטיל עליו עונש של שנת מאסר אחת בפועל (לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע). בנוסף, לפי סעיף 7א(א) לאותו חוק, בית המשפט יכול לחייב אדם שהורשע בעבירת לשון הרע, לשלם פיצויים לנפגע בגובה של עד 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק. כלומר, אם אדם יימצא אשם בביצוע עבירת לשון הרע בהתאם לתנאים שהגדיר סעיף 6 (פורטו לעיל), התובע לא יידרש להוכיח כי נגרם לו כל נזק בשביל לזכות בפיצוי המדובר.
לסיכום, אם נפגעת מפרסום דבר לשון הרע, מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני לשון הרע. יחדיו בהתאם לנסיבות המקרה, תשקלו את צעדיכם ותבחנו כיצד כדאי לממש את ההליכים המשפטיים בעניין. ניתן לבחור הן במסלול של הגשת התובענה האזרחית בגין העוולה הנזיקית של לשון הרע; והן במסלול של הקובלנה הפלילית.
