סעיף 7 לחוק קובע שלשון הרע היא גם עוולה אזרחית שניתן לתבוע בגינה פיצויים של עד 50,000 שקלים ללא הוכחת נזק. בתביעה אזרחית, שבה הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצויים שלא יעלו על כפל הסכום, כלומר עד 100,000 שקלים ללא הוכחת נזק.
האם ההודעות שפרסם הנתבע גרמו לפיטורי התובעת?
מנהלת סניף שפוטרה לאחר שעמית לעבודתה הלין בפני מנהליה כי היא אינה מבצעת את תפקידה כנדרש, הגישה תביעה בגין לשון הרע, בטענה כי התכתובות שפרסם הנתבע בדואר אלקטרוני, כוונו לפגוע בה ואף הובילו לפיטוריה.
על פי עובדות התביעה, התובעת שימשה כמנהלת סניף בחברה לייצור ושיווק מוצרי שיש וקרמיקה במרכז הארץ, עד לפיטוריה בשנת 2012. הנתבע עבד כאיש שטח במחלקת הפרויקטים בחברה, ובין הצדדים התגלה סכסוך על רקע טיפול בעסקאות ונטילת קרדיט.
המחלוקת באה לידי ביטוי בחלופת מיילים שנשלחו למנהלים בכירים בחברה. התובעת הלינה כי לקוח, שפקד את הסניף אשר בניהולה עזב בכעס משהתברר לו כי הסניף לא עודכן באשמתם של אנשי השטח. הנתבע הגיב לכך בהודעת מייל, שבה הוא הלין על היחס לאנשי שטח כגונבי עסקאות מהאולמות והוסיף כי בדרך כלל זה הפוך, כאשר האולמות מתעסקים פתאום בפרויקטים של אנשי שטח.
עובד אחר הגיב על כך בהודעה מתריסה, המביעה תמיכה בתובעת, והנתבע השיב לו: "מדד הצביעות שומר על יציבות" ונענה בעוד הודעה מתריסה, שבה הוזמן הנתבע לארוחת בשרים על חשבונו של הרווח, שעשו התובעת והעובד הנוסף בעסקה אשר צלחה.
התובעת הלינה בפני המנהלים על התנהגותו של הנתבע
לאחר כשלושה חודשים, התובעת שלחה הודעת מייל למנהלו של הנתבע ועותק למנהלת שלה, ובה הלינה על כך, שמחלקת פרויקטים נטלה לטיפולה עסקה עם לקוחה פרטית, שאמורה הייתה להיות מטופלת בסניף שלה. התובעת הודתה כי התייחסה אל הנתבע ועוד אנשי מכירות של פרויקטים, וכי התכוונה לכך כי מדובר בנטילה אסורה של עסקה מן הסניף שבניהולה.
בתגובתו של הנתבע, לא צוין שמה של התובעת, אך נכתב כי היא מבריחה לקוחות מהסניף שלה ואחר כך מבקשת עמלה על העסקה. התובעת הגיבה כי לא ברור לה איך חברה שמכבדת את עצמה, ממשיכה להעסיק עובד וולגרי שמתבטא בצורה נמוכה, הגובלת בשפת השוק האפור, אשר כותב בפייסבוק אמירות על החברה ועל עובדיה, ומתעסק כל היום ברכילות ובגניבת עסקאות, ובמקום לתת תשובה ישירה הוא תוקף על כל שאלה שנשאל.
הנתבע המתין דקה אחת ושלח אל הנמענים הודעה נוספת, שבה התייחס לשתי הפלות שעברה התובעת, וכתב: "המזל הגדול של גונבי דעת שהריון ועוד הריון מציל מפיטורין". לאחר כשעה שלחה התובעת הודעת עדכון למנהלים, וציינה כי הלקוחה שעזבה את הסניף התלוננה על משלוחים וטעויות בהזמנות ובאספקה, שעליהם היה אחראי הנתבע.
לטענת התובעת, הנתבע פרסם דברים שעלולים היו לפגוע ואף פגעו במשרתה. הנתבע נהג להשתלח בה ולהכפיש את שמה במיילים פנימיים של החברה, בתכתובות ברשתות החברתיות ומול עובדים אחרים. הוא קילל אותה וקרא לה בשמות גנאי כגון: צבועה, גונבת לקוחות, והציגה כמי שגונבת זרע מבעלה כדי שלא יפטרו אותה בהריון ועוד כינויים מעליבים ומכפישים.
הפרסום נעשה כדי לגנות לשון הרע שפורסמה קודם לכן
לאחר שמיעת הראיות, סבר בית המשפט כי התובעת היא זו שהשמיעה לראשונה לשון רעה נגד הנתבע, כאשר הטיחה בפני מנהליו אשמה בגין גניבת עסקאות, והגיע למסקנה כי הפרסום של הנתבע נעשה כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן על פי ההגנה בסעיף 15(10). לפיכך בית המשפט דחה את תביעת לשון הרע ופסק, כי הייתה זו ביקורת עניינית של הנתבע אשר הייתה מוצאת מחסה תחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.
ת"א 26018-09-12
