סעיף 15 לחוק קובע שנתבע במשפט אזרחי או נאשם במשפט פלילי והמואשם בלשון הרע, יהיה זכאי להגנה אם פרסם את הפרסום בתום לב באחת מהנסיבות שמונה הסעיף ב-12 תתי סעיפיו: הפרסום נעשה לשם הגנה אישית על עניין המפרסם; חוסר ידיעה על הנפגע או על נסיבות שבגינן ייפגע מהפרסום; הפרסום היה בגדר הבעת דעה על התנהגות כלשהי במגזר הציבורי או כבעל דין; פרסום של הגשת תלונה; פרסום ביקורת על יצירה אומנותית כלשהי; הפרסום הוא גינוי והכחשה של פרסום לשון הרע קודם; פרסום בשידור חי; פרסום של התייחסות לישיבה או אסיפה של תאגיד שלציבור יש עניין בו (למשל חברה ציבורית שהציבור מחזיק במניותיה); ועוד.
מהו תום לב?
מושג תום הלב הוא מושג שטבעה הפסיקה לאורך השנים אשר מאוחר יותר קיבל הכרה מפורשת בחוק החוזים בסעיף 39 באשר לחוזים ואף הורחב ליתר ענפי המשפט באמצעות סעיף 61 לאותו חוק. משמעותו של מושג תום הלב הכללי היא מצב נפשי שבו אדם פועל מתוך אמונה שלמה שאינו פוגע באף אחד בפעולותיו ועושה כן מתוך הגינות ויושר. משמעותו של תום הלב בהקשר של לשון הרע שונה ממשמעותו בהקשרים משפטיים אחרים והוא משתנה בהתאם לנסיבות המקרה הנדון. הדבר נקבע באופן מפורש בפסק דין ריימר.
מדוע קיימת הגנת תום הלב?
הגנה זו נולדה מתוך ההבנה שיש מקרים בהם קיימת הצדקה לפרסם פרסום למרות שהוא מהווה לשון הרע, וזאת, גם אם יתגלה שהפרסום איננו אמת. במדינה דמוקרטית, נדרש שיתקיים הליך כן ואמיתי של ביקורת על גופיה השונים. חופש הביטוי הנתון לכל אזרח הוא המאפשר את הליך הביקורת כיוון שחושף את הציבור למגוון הדעות האפשריות ומאפשר להם לגבש דעה אמיתית וכנה. הגנת תום הלב משמשת פעמים רבות כתבים ופרשנים במקרים בהם מדובר בלשון הרע בעיתונות. גורמי תקשורת לא יכולים להתקיים אלמלא תינתן להם הגנה כיוון שישנם פרסומים שהם מפרסמים, המהווים לשון הרע אך רצוי וראוי שייחשפו לציבור. הגנת תום הלב נועדה לאפשר לתקשורת לפרסם בתום לב גם פרסומים שאינם בקונצנזוס ואף לעיתים חותרים תחת מוסדות המדינה ומבקרים אותם נחרצות. לולא הגנת תום הלב, לא הייתה ניתנת לתקשורת האפשרות לחקור ולדרוש כדי להגיע לאמת ומבלי לחשוש מריסון והשתקה.
מתי יכסה מפרסם בצילה של הגנת תום הלב?
כדי לזכות בהגנת תום הלב, נדרש שיתקיימו 2 תנאים מצטברים (כלומר אם אחד מהם לא יתקיים, לא תקום ההגנה):
- הנתבע יצר את הפרסום בתום לב, היינו לא מתוך כוונת זדון להרע או לפגוע. המבחן לכך הוא מבחן אובייקטיבי - מבחן האדם הסביר. כלומר, אם המפרסם כאדם סביר היה צריך לדעת או לצפות שפרסומו הוא לשון הרע משמע שהפרסום אינו בתו"ל, והמפרסם לא יזכה להגנת תום הלב.
- הנתבע יוכיח שנסיבות המקרה נופלות לאחד מתתי הסעיפים של סעיף 15: צוינו לעיל.
נטל ההוכחה להגנת תום הלב. סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע קובע שתי חזקות. לפי האחת, הפרסום נעשה בתום לב, ולפי האחרת הפרסום אינו בתום לב:
- סעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע: נתבע שיצר פרסום באחת מהנסיבות המנויות בסעיף 15 לאותו חוק והפרסום סביר במסגרת אותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב. הכניסה למתחם הסבירות יכולה להיות כאשר הפרסום לא היה המסקנה היחידה, ואף לא המסקנה ההגיונית היחידה, אשר התבקשה מהעובדות, וזאת כל עוד הייתה קיימת זיקה כלשהי, בין הדעה לבין התשתית העובדתית עליה היא התבססה.
- סעיף 16(ב) לחוק איסור לשון הרע: נתבע שיצר פרסום שאינו אמת והוא לא האמין בהיותו אמין; או פרסום שאינו אמת והנתבע לא נקט לפני הפרסום כל אמצעי סביר לבירור מידת אמיתותו; או שהתכוון בפרסום לפגוע בנפגע במידה שאינה סבירה; חזקה עליו שעשה את הפרסום שלא בתום לב.
מתי תישלל הגנת תום הלב?
לפי סעיף 17 לחוק איסור לשון הרע, אם פורסמה לשון הרע בכלי תקשורת כלשהו, הגנת תום הלב לא תעמוד לאחראים לפרסום אם הנפגע דרש פרסום תיקון או הכחשה והאחראים לא קיימו אותו באותו גודל ובאותה מידת הבלטה בהם פורסם הפרסום הראשוני שהכיל לשון הרע, ותוך זמן סביר. דהיינו, מפרסם אשר פרסם לשון הרע בתום לב צריך לדעת גם לפרסם התנצלות. התעקשותו של האחרון להימנע מהתנצלות או תיקון, חרף ידיעה כי מדובר בפרסומים שאינם אמיתיים, תעמוד לו לרועץ. לסיכום, הגנת תום הלב, המוענקת ע"י חוק איסור לשון הרע, מעניקה הגנה רחבה בהקשרים שונים אך יש לבחון אותה בהתחשב בנתוני המקרה הספציפי תוך בחינה מדוקדקת של התנהלות הגורם שפרסם פרסום שיש בו לשון הרע.
