על פי עובדות התביעה, הנתבע שהוא לקוח פרטי, רכש מהתובעת, רשת למכירה ותיקוני סלולר ומחשבים, מכשיר טלפון נייד בסניף הרשת באשקלון. לאחר כחצי שנה ממועד הרכישה פנה אל התובעת, בטענה כי קיימת תקלה ומכשיר הטלפון חדל לפעול באופן פתאומי.
התובעת טענה כי בדקה את המכשיר ומצאה שהמסך שרוט ופגום, ויש מכות מסביב למכשיר ואף ממחוון מגע מים עלה כי חדרו מים לתוכו. בבדיקה נוספת שנערכה במעבדה המרכזית בניסיון לתקן את המכשיר, אומתו הממצאים ונקבע כי לא ניתן לתקן אותו במסגרת האחריות.
התובעת הציגה תמונות של מכשיר הטלפון המעידות לטענתה על הנזקים, וכן צרפה חוות דעת של מומחה שקבע כי המכשיר פגום, שרוט וסדוק, המסך שבור ובא במגע עם מים, לכן על פי תנאי ההסכם, האחריות בטלה.
הלקוח החל במסע השמצות והוצאת דיבה באתר זאפ
התובעת טענה כי לאחר השבת המכשיר לידי הנתבע ועדכונו כי לא חלה עליו אחריות, הוא החל במסע השמצות והוצאת דיבה נגדה באתר האינטרנט זאפ ובדף הפייסבוק של העסק. כתוצאה מהפרסומים נגרמו לה נזקים בכל הרשת המונה 33 סניפים, מכיוון שקהל לקוחותיה היה חשוף לפרסומים, מבלי שהנתבע הדגיש כי טענותיו מתייחסות רק לסניף באשקלון. לפיכך תבעה פיצויים לפי סעיף 7(ג) לחוק איסור לשון הרע.
מנגד טען הנתבע להגנתו כי אין בביטויים שהשתמש כדי להוות לשון הרע, אלא מדובר בביקורת לגיטימית על התנהלות התובעת, שאינה חורגת ממתחם הסבירות, אשר ממחישה את התרשמותו ממתן השירות וחוויית הקנייה, ואף חוסה תחת הגנת אמת דיברתי לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.
הנתבע הוסיף וטען כי לא הוכח שנגרם לתובעת נזק, ואם אכן נגרם לה נזק, מקורו בהתנהגותה התורמת מאחר שהיה ביכולתה לפעול באופן מידי להסרת הפרסום, באמצעות פניה לאתר זאפ והסרת הפרסום מעמוד הפייסבוק שלה.
לטענת הנתבע, מטרת התביעה היא להרתיע מפני כתיבת ביקורות המופנות כלפי התובעת וכדי להתעשר על חשבונו. כמו כן, כתיבת הביקורת נעשתה לנוכח התנערותה מאחריות ואי מתן מענה הולם לפנייתו, ואם היא הייתה נוהגת אחרת, הוא לא היה מפרסם דברים אלה.
לאחר שמיעת טענות הצדדים סבר בית המשפט כי יש להתחשב נסיבותיו של הנתבע, לרבות גילו ומצבו הכלכלי, וגם באינטרס הציבורי במתן אפשרות לביקורת צרכנית באינטרנט. עם זאת, גם ביקורת כזו צריכה להיעשות באופן הולם, תוך הקפדה מבלי שתחרוג מגדר הנדרש.
בסופו של דבר, בהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה יינתן פסק דין בדרך הפשרה, בגבולות של סכומים שנקבעו על ידם. לפיכך חויב הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בגין פרסום לשון הרע בסך של 7,000 שקלים.
ת"א 59730-07-13
