לשון הרע בבלוג ובפורום באינטרנט, מתי תוגש תביעה?

בבלוג אישי באינטרנט כל אדם פרטי רשאי להביע את דעותיו בחופשיות, ולכתוב ככל העולה על רוחו, כאשר ברוב המקרים הדבר נעשה ללא פיקוח. כך גם בתגובות בפורומים השונים ברשת. חוק איסור לשון הרע קובע אחריות למקרים שבהם פורסם תוכן כלשהו שיש בו לשון הרע, כלומר שהתוכן עלול לפגוע, להשפיל או לבזות אדם פרטי או קבוצת אנשים.

בית המשפט בוחן האם הפרסום בוצע בתום לב, או שלמפרסם היתה כוונה לפגוע, האם יש אמת בפרסום ועניין לציבור, מהי מידת הנזק שנגרם וכדומה. לפי קריטריונים אלה קובע האם מדובר בהוצאת לשון הרע, והאם על המפרסם מוטלת האחריות לפצות את האדם שאליו כוונו הדברים.

סעיף 11 בחוק לשון הרע קובע אחריות עקיפה המוטלת גם על גורמים שסייעו לפרסום הדיבה באמצעי תקשורת. לפיכך במקרים שבהם בלוגר העלה פוסט בעל תוכן לא הולם, או טוקבקיסט פרסם תגובה פוגענית או אמירות בוטות נגד אדם מסוים, עלולים להביא לסיכון גם את הנהלת האתר ומנהל הפורום בעוולת פרסום לשון הרע.

חשיפת בלוגר אנונימי בצו בית משפט

בתביעת לשון הרע שהוגשה בבית משפט השלום בראשון לציון, הגישו שלושה תובעים שהם חברי ועד המקומי ביישוב קהילתי, תביעה נגד בלוגר אנונימי שעניינה בפרסומים משמיצים ושקריים שנערכו בבלוג אישי, הנוגעים למעשיהם של התובעים במסגרת תפקידם כעובדי ציבור.

הבלוג כלל 19 פוסטים כשלצדם תמונות וסרטונים, ובהם תוארו חברי הוועד כמי שאינם כשירים למלא את תפקידם, מאחר שמעלו בכספי הציבור, העניקו שוחד בתמורה לתמיכה ביושב ראש הישוב, איימו על התושבים והטילו עליהם אימה.

הבלוג התנהל בעילום, ועל פי צו בית משפט נחשפה זהות המפרסם. בהתאם להודעת חברת בזק בינלאומי שסיפקה למפרסם שירותי אינטרנט, עלה כי הנתבע הוא זה שעשה שימוש במספר כתובות IP שמהן פורסם הבלוג. הנתבע אשר הודה במעשיו, טען להגנתו כי יש עניין ציבורי בפרסום התכנים בבלוג ויש בהם אמת.

בית המשפט סבר שלא הוכח כי יש אמת בדברים שפרסם הנתבע בבלוג, שבו הוא ייחס עבירות פליליות לאנשי ציבור ללא כל בסיס מציאותי. בית המשפט ציין כי גם אם היה מוצא בתוכן הפרסום כדי הבעת דעה, עדיין היתה נשללת ההגנה הקבועה בחוק, לנוכח חוסר תום הלב בפרסום. לפיכך חייב את הנתבע לשלם לתובעים סך 90,000 שקלים בגין עוולת לשון הרע.

לקוח כינה את עורכת דינו "נוכלת" ו"רמאית" באינטרנט

בתביעה אחרת שהוגשה בבית משפט השלום בתל אביב – יפו, עתרה התובעת שהיא עורכת דין במקצועה, לחייב את לקוחה לשעבר בגין לשון הרע שפרסם עליה בבלוג שכתב אודותיה, ואף ביקשה לחייבו להסיר את הבלוג ולחייב אותו בפרסום הודעת תיקון והכחשה.

בעקבות אי הסכמה בין הצדדים בדבר תשלום שכר טרחה, העלה הנתבע בלוג תחת הכותרת אזהרה ושמה של עורכת הדין. הנתבע תיאר התובעת כנוכלת שהוציאה ממנו כספים במרמה, הוא השתמש בביטויים כמו: "רמאים באים בכל מיני סוגים. לפעמים הם מגיעים בגוף של מי שאמור לעזור לך", וסיכם את האירוע כ"חוויה אישית עם טעם רע".

הנתבע טען כי בפרסום היה אמת שכן התובעת רימתה אותו, ולכן יש לו הגנה מפני תביעה, וכי הפרסום היה בעל עניין ציבורי ובא להגן על אינטרס ציבורי, הוא נעשה בתום לב ומהווה ביקורת לגיטימית במסגרת זכותו לחופש הביטוי.

בית המשפט קבע כי כאשר מצרפים את המילה אזהרה לשמו של עו"ד ומציעים להיזהר ממנו, ברור שיש בכך משום פרסום שעלול לפגוע באדם ובמשרתו. כמו כן, בתחילת הפרסום הנתבע מכנה את התובעת כרמאית, ויש בדברים בבירור משום לשון הרע, וכך גם לגבי שיבוץ הבלוג תחת הכותרת "נוכלים". לכן קבע בית המשפט כי אין להצדיק את הפרסום, גם לא מטעמים של חופש הביטוי, וחייב את הנתבע לפצות את התובעת בסך של 10,000 שקלים.