שמועה היא אמירה שאמיתותה אינה ידועה. מדובר באמירה אשר פורסמה ועוברת מפה לאוזן. כפי שצוין לעיל, שמועה יכולה בהחלט לענות על הגדרת פרסום המכיל לשון הרע. כידוע, מילים הן דבר חזק ובכוחן לפגוע באופן משמעותי. שמועה, בהיותה לא מבוססת ועוברת מאחד לשני בצורה אמורפית ולרוב לא מדויקת, נוטה גם להתעוות ולתפוח למימדים גדולים בהרבה מהמידע שנמסר בפעם הראשונה.
שמועות במקום עבודה
אחד המקרים הנפוצים ביותר של לשון הרע במסגרת הפצת שמועה הוא במקום העבודה. בדרך כלל, עובד אחד "מלשין" למעביד על עובד אחר שביצע פעולה כלשהי במטרות שונות (כמו לקבל הכרה על חשבון העובד עליו הופצה השמועה או כמו להביא לפיטורי עובד עימו מפיץ השמועה מסוכסך וכדומה). אם ההלשנה תתברר כהמצאה, נפתח פתח להגשת תביעת לשון הרע. כמובן שלא מדובר בעניין "מוחלט" ועדיין יש אפשרות להתגונן מפני תביעה כגון דא.
בע"א 1337/01 רשות הדואר נגד יואב אגשם, ביהמ"ש קבע שאין צורך לאמת חשד בכל פעם שהוא עולה. נקבע שלמתלונן יכולה לעמוד הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע אם:
א. הגיש תלונה לממונה על האדם נשוא השמועה ישירות, היינו למעסיק.
ב. הגיש תלונה לרשות מוסמכת בנושא המצוי במתחם סמכותה של אותה רשות.
ההצדקה להגנה זו היא האינטרס הציבורי בהעברת מידע לגורמים הרלבנטיים בנושאים שבתחום סמכותם. אמנם, הפצה של מידע לא נכון תבזבז משאבים רבים ועלולה לגרום נזקים גדולים (במיוחד למושא השמועה). אבל, מצופה מהגוף אליו תוגש התלונה לבדוק ולחקור בעניין בטרם ביצוע פעולות כלשהן. כך ייתכן שדבר אמיתותה או שקריותה של השמועה יתגלה.
פרסום שמועה ע"י גורם תקשורתי
לפי סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, לשון הרע יכולה להיות מפורסמת באמצעי התקשורת הכוללים טלוויזיה, רדיו ועיתונות. הסעיף מטיל אחריות לפרסום לשון הרע לא רק על המפרסם עצמו אלא גם על עורכי ובעלי אמצעי התקשורת הנדון. בפסק דין ת"א 47684/05 שלמה כהן נגד גלובס פבלישר, שלמה כהן, שהיה ראש לשכת עורכי הדין, תבע את העיתון גלובס על שפרסם פרסום לשון הרע. הכתבה עסקה במינוי שופטים לביהמ"ש המחוזי כשנטען שאחד המינויים ניתן בתמורה לטובת הנאה שניתנה לכהן. ביהמ"ש קבע שמדובר בשמועה שקרית ולא מבוססת, שהופצה לקהל נמענים רחב ביותר ושחומרתה בהיבט הציבורי הייתה גבוהה כיוון שמדובר באיש ציבור (השופטת מכנה זאת "מבחן מהותיות העניין"). לכן, נקבע כי הפרסום באותו עיתון עלה כדי לשון הרע ולעיתון לא עומדות ההגנות שמספק חוק איסור לשון הרע:
- הגנת תום הלב: העיתון עצמו לא האמין שמדובר בפרסום אמיתי, לא ננקטו צעדים סבירים לבירור אמיתות המידע ולכן אקט הפרסום לא בוצע בתו"ל.
- הגנת אמת הפרסום: הוכח כי מדובר במידע שקרי שאינו מבוסס על עובדות. העיתון לא בירר האם הפרסום הוא אמת ולא פנה לשלמה כהן לקבלת תגובה.
- הדברים אכן נאמרו.
- הדבר פורסם ברבים.
- המידע שנמסר לך לגבי אותה שמועה הוא מדויק ונכון, ונמסר לך ע"י גורם אמין.
- לא עומדת הגנת תום הלב למפיץ השמועה.
