לשון הרע לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל, לבזות, לפגוע בעיסוק, או לפגוע באדם בשל דתו, גזעו, מינו, נטייתו המינית וכו'. לעיתים, גם אם יש אמת בפרסום נעדיף את שלא יפורסם בשל לשון הרע הקיימת בו ונאסור על הפרסום. כמובן שאין מדובר באיסור מוחלט וגורף ויהיו מקרים בהם למרות שהפרסום עלול לפגוע באדם, יותר הפרסום. זהו האיזון בין זכות חופש הביטוי ובין הזכות לשם טוב ולכבוד.
צו מניעה הוא החלטה שניתנת ע"י ביהמ"ש האוסרת על ביצוע פעולה כלשהי. בקשה לצו מניעה בעניין לשון הרע מוגשת ע"י אדם/תאגיד/שותפות וכו' לביהמ"ש. בקשה זו מטרתה למנוע פרסום כלשהו אשר יש בו, לטענת המבקשים, כדי להוציא לשון הרע. זהו סעד שינתן אך ורק ע"י ביהמ"ש והוא בד"כ מוגש ביחד עם תביעת לשון הרע. ישנם 2 סוגים של צווי מניעה:
- צו מניעה קבוע: יינתן כשאדם ביצע מעשה הפוגע באחר. צו מניעה קבוע ניתן בד"כ בגין מטרדים, הפרת זכויות יוצרים וזכויות יסוד (דוגמת הזכות לשם טוב הנפגעת מפרסום לשון הרע או הזכות לקניין) ומטרתו להפסיקם לצמיתות.
- צו מניעה זמני: יינתן כשאי אפשר לחכות שיסתיים ההליך המשפטי. בהקשר של לשון הרע, צו מניעה כזה יינתן במטרה למנוע באופן מיידי את פרסומו. אם ביהמ"ש יחליט שיש לפרסם את הפרסום על אף שיש בו פוטנציאל לפגיעה בשם טוב, צו המניעה יפוג והפרסום יותר.
בהתאם לקביעת ביהמ"ש העליון בערעור אזרחי 214/89 אבנרי נ' שפירא לפיה, על ביהמ"ש השוקל באם לתת סעד של צו מניעה, לאזן בין הפגיעה של הפרסום העתידי בשם הטוב ובין חופש הביטוי של המפרסם.
- הגנה חזקה על הזכות לחופש הביטוי: זכות זו הוכרה בביהמ"ש כזכות יסוד בסיסית כחלק מזכויות היסוד המוגדרות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מכוח ההכרה בחשיבותה הרבה של זכות זו, ביהמ"ש שואף לאפשר פרסום מידע רב ככל האפשר, גם אם שקרי. כך, הציבור יהיה חשוף למגוון הידע האפשרי, ובמקרה שידובר במידע שקרי הוא יחזק את האמת ויביא לנצחונה.
- חוק איסור לשון הרע מעניק סעד לנפגע: באם יוכח שבפרסום הייתה לשון הרע, ביהמ"ש יקבע שמדובר בעוולה נזיקית אזרחית ויעניק לנפגע סעד של פיצויים. כלומר, ביהמ"ש נותן לעקרון חופש הביטוי מעמד נכבד יותר מלזכות לשם טוב, מתוך התפיסה לפיה עדיף לאפשר את הפרסום, ואם יימצא שהוא פוגע במושא אליו הוא מתייחס (בין אם במפורש ובין אם במשתמע), יינתן הסעד המתאים.
יש הטוענים (דוגמת פרופסור אריאל בנדור), כי על ביהמ"ש לאפשר מניעה מוקדמת של פרסום דבר שיש בו לשון הרע ולתת צו מניעה בנוסף לדיון בתביעת לשון הרע שהוגשה במקביל לצו המניעה. לדידו, סעד הפיצויים אינו מספיק ונדרש דבר מה נוסף. דבר זה הוא מניעת לידת הפרסום שכן הנזק שייגרם בעצם הפרסום הוא לעיתים נזק בלתי הפיך ואין כל טעם במניעה מאוחרת. אפשר שדווקא העובדה שיש מניעה מאוחרת ולא מוקדמת עלולה למנוע מאדם לפרסם דבר שרצוי שיפורסם מתוך החשש שתוטל סנקציה. המניעה המוקדמת תביא לאי פרסומם של רעיונות המוציאים לשון הרע לאדם וכך לא יוטל כל עונש על ביטוי מותר, לאחר שפורסם.
אחרים טוענים, כי משטר של צווי מניעה אינו רצוי ואף יפגע במידה מסוימת בדמוקרטיה. לדידם, צווי מניעה יפגעו בתפקודם של אמצעי הביטוי השונים - בין אם התקשורת, בין אם האמנות ובין אם גורמי הביקורת. אותם מלומדים מעניקים משנה תוקף לפעולתו של ביהמ"ש לפיה ממעט במתן צווי מניעה לפרסומים מתוך הגנה על חופש הביטוי.
חופש הביטוי לדעתם הוא מאבני היסוד של הדמוקרטיה וחשוב לפרסם דבר, גם אם פוגע באדם מסוים בשל החשיבות שבהצפת מידע לציבור. הצפת מידע זו תביא לציבור להגיע לידי החלטה שקולה ומודעת המתייחסת לכלל העובדות והנתונים.
לסיכום, מהרוח הנושבת כיום מביהמ"ש עולה כי צו מניעה כנגד פרסום לשון הרע יינתן במקרים בודדים וחריגים. אם לדעתכם יש סיכוי שפרסום כלשהו יפגע בשמכם הטוב כי יש בו לשון הרע, מומלץ לפנות לעו"ד המתעסק בתחום לשון הרע כדי שיבחן האם יש עילה לתביעת לשון הרע בכלל, ולבקשה לצו מניעה קבוע או זמני, בפרט.
