על פי עובדות התביעה, התובעים הם פעילים חברתיים בעיר, התובעת פרודה ונישואיה עלו על שרטון לפני זמן רב לפני האירועים או לפרסומים נשוא התביעה. התובעת פעילה במטה הבחירות של התובע, שהוא נשוי ואב לבת ומועמד לראשות העיר בבחירות הקרובות לרשויות המקומות.
עניינה של התביעה היא בפוסטים שפרסמו הנתבעים ברשת החברתית פייסבוק בתקופה שבין השנים 2016- 2017. המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה האם הפרסומים, שצורפו כנספחים לכתב התביעה וחלקם אף כנספחים לכתב ההגנה, מהווים "לשון הרע", כהגדרתה בחוק.
פרסומים המייחסים לתובעים קיום יחסי מין עם אחרים
לטענת התובעים, הנתבעים פרסמו פוסטים בפייסבוק שמהם עלה כי התובעים, לכאורה, בגדו בבני זוגם, בין אם זו עם זה ובין אם בנפרד, כל אחד עם אחר שאינו נשוי לו. זאת, תוך ביזוי אישי של התובעים, המייחס להם קיום יחסי מין עם אחרים. במסגרת הפוסטים פורסם כי התובע קיים יחסים עם נשים צעירות וחיילות. ובאשר לתובעת, פורסם כי פירקה את נישואיה משום שקיימה יחסים עם אדם אחר, גם הוא תושב בעיר.
הנתבעים טענו מנגד כי מדובר בתביעה שתכליתה להשתיק אותם. לטענתם רמיזות מיניות על קיום יחסי מין אינן מהוות לשון הרע, ואף מאחר שהתובעים מועמדים פוליטיים בבחירות הקרובות בעיר והנתבעים הם תושבי השכונות הישנות, הרי שזכותם להעביר ביקורת לגלגנית, גם אם לעיתים מוצלחת ולעיתים פחות, על המנהיגות המקומית. עוד נטען כי עומדת לזכותם הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק, מכיוון שכל הפרסומים נכתבו בתום לב ומבלי שהייתה להם כוונה לפגוע בתובעים.
בנסיבות אלו, טענו הנתבעים יש לתת משקל משמעותי גם לזכות חופש הביטוי שאינה שמורה לצחי לשון ובעלי שפה גבוהה. לטענתם חלק ניכר מהפוסטים והתגובות מנוסחים בצורה סטירית, ביקורתית, אירונית ואפילו גסה וולגרית, אך כולם נופלים בגדר יישום של חופש הביטוי. מלכתחילה, בהתחשב בפלטפורמה ובפרט בזהותם ומעמדם של הדוברים, מיוחסת חוסר מהימנות מובנית לביטויים, לציניות ולהומור הקיימים בהם. כמו כן, חלק מהפרסומים אינם נוגעים לתובעים, ולא פורסם כי מתקיים ביניהם קשר רומנטי.
לאחר בחינת טענות הצדדים, מצא בית המשפט כי דין התביעה להתקבל, בחלקה. בית המשפט קבע כי מדובר בפרסומים שנועדו להגיע לאדם זולת התובעים עצמם, שכן הפרסומים נעשו כולם ברשת הפייסבוק וחלקם הובילו לגל של תגובות. בית המשפט שוכנע כי בחינת רוב הטקסטים, בראי עיניו של אדם סביר, גם אם אינו בהכרח תושב העיר, אך קל וחומר אם נמנה על תושביה ומכיר את הרקע והשיח הציבורי, מביאה למסקנה שיש בהם משום לשון הרע, כמשמעותו בחוק.
מטרת הפרסום היא להכפיש את התובעים לעיני כל
מעיון בפרסומים השונים נקבע כי מדובר בפרסומים פוגעניים, רובם בעלי גוון מיני, שכל ייעודם להכפיש את התובעים לעיני כל. לא נמצא כל עניין ציבורי בפרסומים מסוג זה, מה גם שלא הוכח כי אמת מאחוריהם, אף לא בזירה של מאבק פוליטי. לא ניתן לראות בהם הבעת דעה, כי אם קביעת עובדות ולא ניתן לקבל כי נעשו בתום לב.
בית המשפט קבע כי הנתבעים הוציאו את דיבתם של התובעים וייחסו להם קיום יחסים מיניים עם אחרים שאינם בני זוגם, ובהזדמנות אחת אף זה עם זו. הנתבעים התנסחו בלשון מבזה ופוגענית. מרוח הפרסומים עלה כי הם התכוונו לפגוע בתובעים ובמעמדם כפעילים ברשות המקומית. כמו כן, התובעים הוכיחו כי נעשו פניות לנתבעים בבקשה להוריד את הפרסומים ולהפסיקם, אך הנתבעים בחרו להתעלם ואף המשיכו בפרסומים.
בנסיבות אלה התביעה התקבלה והנתבעים חויבו לפצות את התובעים, בגין הפרסומים שנמצאו כמהווים לשון הרע, בסך של 55,000 שקלים. בנוסף חייב בית המשפט את הנתבעים בהוצאות משפט של התובעים, בסך כולל של 1,875 שקלים ובשכר טרחת עורך דינם בסך של 12,870 שקלים. כך שבסופו של דבר חויבו הנתבעים בסך של 69,745 שקלים.
תא"מ 53596-06-17
