בית משפט השלום בתל אביב – יפו נדרש להכריע בתביעת לשון הרע בפוסט שפורסם ברשת חברתית, ללא אזכור שמות התובעים, אשר הוגש על ידי בעלי מסעדה בגבעתיים, נגד דיירת בבניין שבו פועלת המסעדה, לנוכח התנגדות הנתבעת לפעילות המסעדה וטענות שלפיהן פוגעת הפעילות במרקם חיי דיירי הבניין.
על פי עובדות התביעה, במהלך יולי 2016, הוזמנה עריכת אירוע במסעדה, חגיגת יום ההולדת של ראש העיר, ובעקבות הזמנת האירוע במסעדה, פורסם בעמוד הפייסבוק של אחד ממכרי ראש העיר, ובו הוזמן הציבור לאירוע. כך נחשף הציבור בכללותו לקיומו של האירוע.
ביום למחרת פרסמה הנתבעת תגובה באותו עמוד בפייסבוק, שבה שאלה את מארגני המסיבה, מדוע ולמה הם חוגגים דווקא בעסק שפועל ללא רישיון, אשר התפרס על שטח ציבורי וללא כל אישור ורישיון מצד העירייה. וזאת כאשר דיירי הבניין הגישו התנגדות ובקשה להסיר את כל ההשתלטות שלו ולאלתר.
הנתבעת כינתה את בעלי המסעדה עבריינים
מיד לאחר תגובה זו, הוסיפה הנתבעת תגובה שנייה, שבה נכתב כי בחירת מקום ממש לא במקום ולתת פרנסה לעבריין אשר פולש ועושה ככל העולה על רוחו. נראה רע ביותר מה עוד שהעירייה משתפת פעולה. חבל מאוד שכך פועלים העניינים. רשות פושעת. כך לידיעת כל התושבים פשוט ביזיון.
זמן קצר לאחר פרסום התגובות על ידי הנתבעת, החליטו מארגני האירוע לשנות את מיקום המסיבה אל עסק אחר, והדבר פורסם בדף הפייסבוק של העירייה. התובעים טענו כי התגובות שפרסמה הנתבעת, מהוות הוצאת לשון הרע כלפיהם ומצדיקות חיוב בתשלום פיצויים ללא הוכחות נזק.
לטענת התובעים, הפרסומים מציגים אותם כמי שמפעילים מסעדה ללא רישיון, וכמי שפולשים לשטחי ציבור ללא רשות. כמו כן, מהפרסומים עולה כי הם עבריינים המתעלמים משלטון החוק ומכאן כי מדובר בלשון הרע. עוד הוסיפו אין כל בסיס להאשמות הנתבעת, מאחר שהמסעדה איננה פועלת תוך פלישה לשטחי ציבור והתובע לא עבריין.
התובעים הודו שלמסעדה אין כרגע רישיון עסק, אך היה רישיון להפעלתה כדין, והוא לא חודש מטעמים טכניים בלבד, עד להסדרתו של סוכך שנבנה לתקופת החורף ונוכח שינוי במדיניות העירייה ביחס לסוככים. לפיכך, הפרסומים הסבו להם נזק תדמיתי, עקב ביטול האירוע שהוזמן, ומכאן שיש להשית על הנתבעת תשלום פיצויים, ויש לקבוע שהפרסומים נעשו בכוונת זדון ומתוך מטרה לפגוע ומכאן הצדקה לכפל פיצוי בסך של 120,000 שקלים.
שמם של התובעים כלל לא נזכר בפרסומים
הנתבעת טענה כי התגובות שפרסמה כלל אינן עולות לכדי לשון הרע מאחר שהן מבטאות הבעת דעה ולא מעבר, כך שכל קורא סביר אינו מפרש את הדברים ככאלו המהווים לשון הרע כלפי התובעים.
הנתבעת הוסיפה וטענה שממילא עומדות לה הגנות הקבועות בחוק, של אמת בפרסום, דעה בעניין ציבורי ובתום לב, מאחר שהטענה לביצוע עבירות נכונה, מפני שאין רישיון עסק להפעלת המסעדה ומתנהלים נגדם הליכים על בנייה לא חוקית, ואף שמם של התובעים איננו נזכר בפרסומים, כך שכלל לא ניתן לזהות כי אלו מתייחסים לתובעים וממילא שאין בסיס לטענות להוצאת לשון הרע כלפיהם.
בית המשפט קבע כי פרסום שלא ניתן לראותו כלל כמופנה לתובעים, לא יכול להוות לשון הרע כלפיהם ולא יכול להוות בסיס לתביעה בטענה להוצאת לשון הרע, אך לא כן פרסום אשר ההתייחסות לתובעים משתמעת ממנו, גם בלא אזכור שמם.
במקרה זה, נעשו שני הפרסומים באותו היום, ובתגובה לידיעה המזמינה להשתתף באירוע שנועד להתקיים במסעדה, תוך אזכור שמה במפורש בפרסום הראשון. הפרסומים נעשו כתגובה לאותה הזמנה וכאשר שם המסעדה מצוין במפורש, נקבע כי הפרסומים מתייחסים לתובעים, אשר מפעילים ומנהלים את המסעדה. ואף הנתבעת עצמה אישרה כי הפרסומים שעשתה והביקורת שמתחה במסגרתם מתייחסים לבעלי המסעדה.
בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעת ביצעה פרסום המהווה הוצאת לשון הרע כלפי התובעים ואף לא עומדת לה הגנה מההגנות הקבועות בחוק, על כן קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 15,000 שקלים בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 12,000 שקלים.
ת"א 31694-09-16