בנסיבות אלו, הגיש התובע תביעה בעילת לשון הרע, לבית משפט לתביעות קטנות בחדרה וטען כי הנתבע פגע בו בכך שהשתלח בו, הוציא דיבתו רעה, נמנע מלהתנצל על דבריו בשידור חרף פנייתו בכתב בעניין זה, ואף הביא לכך שהקלטת השיחה נמחקה מארכיון התכנית לאחר פנייתו.
התובע ציין כי הדברים מהווים הוצאת לשון הרע, מכיוון שקולו מוכר למאזינים רבים, והתכנית נשמעת על ידי מכריו ומאזינים רבים אחרים, וכי פרסום הדברים עלול היה לפגוע, ואף פגע בשמו הטוב, הציגו בעיני הבריות בצורה מעליבה פוגענית, מביישת ומקוממת.
התובע הוסיף כי מיד לאחר שנותקה השיחה נשוא התביעה, הנתבע אמר למאזינה הבאה שעלתה לשידור, כי התובע הוא "מטרד אקולוגי ציבורי קבוע" ואף ייחס לו התנהלות של הגשת תלונות מרובות לשווא. התובע ציין כי מצא התייחסות נוספת לשיחה זו בשידור רדיו שבוצע על ידי הנתבע במועד מאוחר יותר, אשר מהווה לטענתו קיום עוולת לשון הרע כלפיו, גם ששמו לא צוין בו, אך הוא לא הגיש תביעה בגין פרסום זה.
כדי לבסס את טענותיו, צירף התובע אל תיק התביעה הקלטות של מספר תכניות רדיו, אשר בחלקן השתתף בתכניתו של הנתבע, וביקש מבית המשפט לחייב את הנתבע לפצות אותו בסך של 33,400 שקלים ללא הוכחת נזק וכן לשאת בהוצאות משפט ועלות תמלול השיחות.
"סגנון נפוץ ושגרתי בסביבה שבה נאמרו הדברים"
הנתבע טען להגנתו כי התובע בחר לעלות לשידור באופן אנונימי ולהטיח בו שקרים, ומדובר למעשה בהמשך ישיר לניסיונות בלתי פוסקים ואובססיביים של התובע לפגוע בו. הנתבע טען כי התובע, לא עלה לשידור כדי לדון בעניינים פוליטיים, אלא בכוונה לפגוע בו ולהציגו כשקרן בפני מאזיניו, ועל כן כעס והביע את כעסו בשידור.
הנתבע ציין כי התנהלותו בתכנית כוללת שימוש בנימות ובסגנון דיבור גסים, ובסביבה זו נאמרו הדברים. לטענתו אין מדובר כלל בלשון הרע, וכי הוא אמר את דבריו בניסיון להגן על אינטרס לגיטימי וכשר שלו. לפיכך, גרס כי יש לקבוע כי מדובר בפרסום שנעשה בתום לב, כתגובה לדברים פוגעניים שהטיח בו התובע, והפרסום אכן הוסר מארכיון התכנית לאחר שהתובע ביקש זאת, ומתוך הבנה שהתובע רואה בפרסום כפוגעני כלפיו.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה בלבד
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, סבר בית המשפט כי יש לקבל את התביעה בחלקה בלבד. בית המשפט התרשם כי התובע, אשר נהג לעלות לשידור, בחר באותו היום לעלות לשידור באופן אנונימי, ועשה זאת בידיעה כי הנתבע ביקש שלא להעביר אליו שיחות ממנו במהלך השידור.
במסגרת השיחה המדוברת, התובע טען כלפי הנתבע כי מסר דברי שקר בתכניותיו במספר נושאים, ודברי הנתבע הם תגובה ישירה לאותן טענות, זאת בנוסף לאמירותיו שבהן הכחיש כי אמר את הדברים בדרך המתוארות מפי התובע.
עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שבאזני המאזין הסביר, המאזין באופן קבוע לתכניתו של הנתבע, נעשה שימוש בשפה התוקפנית, מעליבה וקשה וכי בסביבה זו האדם הסביר הוא חלק מקהל ייחודי אשר מאזין לתכנית ונותן לגיטימציה לשימוש בשפה הפוגענית ואף מעודד אותה ומורגל בה.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הדברים שהושמעו בתכנית הרדיו של הנתבע, מיד לאחר שהתובע, אשר בחר לעלות לשידור במודע בעילום שם, הטיח בנתבע האשמות המהוות לכאורה כשלעצמן לשון הרע. כמו כן, דברי הנתבע לא יכולים להתפרש על ידי האדם הסביר כאבחון רפואי בהתאם לפרשנותם הלשונית, אך יש בהם משום דברי בלע העולים בנסיבות העניין כדי לשון הרע.
במצב זה, ולאחר שקבע כי אין בנסיבות העניין כדי להקים לנתבע הגנה על פי חוק איסור לשון הרע, אך יש בהן כדי להצדיק קביעת פיצוי מצומצם ומידתי, ראה לנכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 500 שקלים בלבד.
ת"ק 48430-10-17
