על פי עובדות התביעה, בחודש יולי 2015, התפרסמה כתבה בחדשות ערוץ 2, שלפיה נעשה ניסיון "לתפור תיק" לראש העיר באמצעות עלילה בדבר הטרדה מינית. במסגרת הכתבה, נקשר שמם של חברי המועצה עם פעילותם של גורמים עברייניים בעיר, וניסון לקדם אינטרסים כלכליים.
במהלך ישיבת מועצת העיר שהתקיימה באוקטובר 2015, ביקש הנתבע להעלות על סדר יום הצעה לסדר, בכל הקשור לעלילה הנטענת בכתבה כלפי ראש עיר שלפיה חברי המועצה יקבלו דיווח מלא על האירוע החמור, יתרשמו ממהימנותו ויחליטו בכל מקרה על העברת הטיפול לחקירת המשטרה.
בטרם עלתה ההצעה לסדר על שולחן המליאה, הודיעה היועצת המשפטית לעירייה כי השאילתה בנושא נכתבה נעשתה בניגוד לפקודה, ולכן לא נכללה בסדר היום, לא בנימוק של 'משום מה', כפי שבחר לנסח בהצעה לסדר יום הנוכחית. משמעות ההצעה לסדר היום שהוגשה, היא תפקוד של חברי מועצה כגוף חוקר, אשר בוחן ראיות ומקבל החלטות, אולם אין זה בסמכותם ומדובר בתחקיר עיתונאי שנעשה על ידי צד ג'.
לאחר הודעת היועצת המשפטית, הטיח הנתבע בתובע, כי הוא מנסה להחדיר לתוך המועצה גורם עברייני ואף פירט כי הנכס ממומן באופן ברור ושייך לחברי ארגון הפשיעה, אשר התובע מממן אותם, וכינה אותו שקרן, פושע וגנב המשתייך לארגוני פשיעה.
לאחר מספר דקות של התגוששות מילולית בין השניים, נערכה הצבעה בקרב חברי מועצת העיר, אם לאפשר לנתבע להעלות על סדר יום המועצה את הנושא שבו ביקש לדון במסגרת הצעתו לסדר. וברוב קולות נקבע כי אין מקום להעלות את הצעתו על סדר יומה של המועצה.
בעקבות הדברים שהטיח סגן ראש העיר בחבר המועצה, הוגשה תביעה שבה נטען, כי התובע עוול כלפי הנתבע בעוולה של לשון הרע, בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע. במסגרת התביעה ביקש התובע פיצויים בסך של 200,000 שקלים בגין פגיעה בשמו הטוב, שכן נטען כי הדברים נאמרו מתוך כוונה ברורה לפגוע בו, ומדובר בדברים קשים אשר גרמו לו נזקים קשים.
האם עומדת לסגן ראש העיר הגנת "אמת בפרסום"?
הנתבע טען להגנתו כי דבריו נאמרו במסגרת תפקידו כסגן ראש העיר, ובמהלך ישיבת מועצה מן המניין. בהתאם, לטענתו, אין מדובר כלל בפרסום היכול להיחשב כלשון הרע, וזאת לאור הוראת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, המעניקה חסינות מוחלטת לדברים המוחלפים במסגרת דיון בישיבת מועצת העיר, גם אם יוכח שתוכנם שקרי. לחילופין נטען, כי עומדת לו הגנת "אמת בפרסום", שכן הוכח שלכל הפחות התובע עצם עיניים מלראות, כי סייע בקידום אינטרס כלכלי של ארגון פשיעה.
נוסף על כך נטען כי הפרסום מוגן מפני תביעת לשון הרע, שכן הנתבע נהג ב"תום לב" שעה שאמר את דבריו במסגרת ישיבת המועצה, וכחלק מחובתו כסגן ראש העיר. לטענתו, הדברים שנאמרו לא חרגו ממתחם הסביר. הנתבע ציין כי גם אם ייקבע שעוול כלפי התובע בלשון הרע, הרי שלא הוכח קיומו של נזק, ועל כן אין מקום לחייבו בתשלום פיצויים, מעבר לפסיקת סכום סמלי.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי שלושה ביטויים ממכלול דבריו של הנתבע, הם הביטויים המהווים לשון הרע, בכפוף לקיומה של הגנה – "אתה שייך לארגון פשיעה" "אתה פושע" ו"אתה גנב". עוד נקבע כי לא הוכח שהתובע ביקש לסייע לקידום אינטרס כלכלי של "ארגון פשיעה", ולא הוכח שהוא שייך בעצמו לארגון פשיעה, על כן לא עומדת לנתבע הגנת "אמת בפרסום".
בית המשפט התרשם כי התובע שהוא חבר מועצת העיר, נעדר כל עבר פלילי, ובעל עבר עשיר בהגנה על בטחון המדינה. וכי הפניית האשמות כלפיו, שהוא קשור בארגוני פשיעה, מהווה פגיעה פוטנציאלית שעוצמתה גבוהה, וכי הדברים נאמרו בכוונה לפגוע בו ובמעמדו הציבורי.
בנסיבות אלה התביעה בגין לשון הרע התקבלה, ונפסק כי הנתבע ישלם לתובע פיצויים בסך של 70,000 שקלים, ובנוסף הנתבע יישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דינו של התובע בסכום כולל של 8,000 שקלים.
ת"א 17111-12-15
