על פי עובדות התביעה, הנתבעת אשר סברה כי התובעת סחטה את אחיה וקיבלה ממנו 17,000 שקלים במרמה ואף האמינה כי עקב כך חווה האח התמוטטות נפשית, פרסמה פוסט בחשבון הפייסבוק שלה שכלל את תמונתה של התובעת ותמונה של קעקוע שלה. התמונות פורסמו תחת הכותרת "קלפטומנית", והוא נפתח במילים "ראו הוזהרתם" כולל שמה המלא של התובעת.
הפרסום ייחס לתובעת מעשים פליליים, כגון: "שודדת", פורצת לבתים", "גונבת כסף ותכשיטים", "מחלת הגניבות קלפטומנית". מעבר לשמה המלא, נמסרו פרטים אישיים ואמצעי זיהוי נוספים אודותיה, כגון: מקום עבודתה הקודם, כתובתה הקודמת ועיר מגוריה הנוכחית. התובעת תוארה כמי שנוהגת לברוח ולהחליף דירות והציבור הוזמן למסור פרטים על כתובתה הנוכחית ולהפיץ את הפרסום ברשת.
התובעת תוארה כעבריינית נמלטת המסוכנת לציבור
לטענת התובעת יש בפרסום התמונות והפרטים המזהים פגיעה קשה בפרטיותה וכן יש בדברים המיוחסים לה כדי להשפיל אותה השפלה קשה ולהפוך אותה ללעג ולבוז בעיני הבריות. ולפי התגובות בעקבות הפרסום, נראה שזו גם הפרשנות שנתן האדם הסביר.
התובעת הוסיפה כי הלשון שנקטה בה הנתבעת בצירוף תמונתה ופרטים אישיים, לצד הזמנת הציבור למסור פרטים על מקום המצאה והפצת הפרסום, כאילו הייתה מבוקשת כעבריינית נמלטת, מהווים פרסום בוטה ומכפיש, המצדיק תשלום פיצויים גם ללא הוכחת נזק.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי פרסום בפייסבוק מהווה פרסום על פי הגדרת חוק איסור לשון הרע, הקובע כי פרסום לשון הרע, בין אם בוצע בעל פה, בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר, אשר היה מיועד לאדם נוסף מלבד הנפגע והגיע לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע, כאשר פוטנציאל החשיפה באינטרנט הוא רחב היקף.
בית המשפט התרשם כי הפרסום ייחס לתובעת מעשים פליליים ותיאורה כמעין מבוקשת המסוכנת לציבור, שיש להיזהר מפניה מהווה פרסום לשון הרע. כמו כן, התובעת הוכיחה את טענתה בעניין התפוצה הרחבה של הפרסום, מכיוון שחשבון הפייסבוק של הנתבעת מנה בזמנים הרלוונטיים 700 חברים, ושתי נשים שנחשפו לפוסט הגיבו לדברים.
הנתבעת פרסמה את הפוסט בכוונה לפגוע בתובעת
בית המשפט סבר כי במקרה זה הגנת תום הלב אינה עומדת לנתבעת. ואף התרשם כי הנתבעת לא פרסמה את הפוסט מתוך תודעה ציבורית מפותחת או חובה חברתית, במטרה ליידע ולהזהיר את ציבור חבריה מפני מעלליה של התובעת. כמו כן, הנתבעת לא פעלה כדי להגן על עניין אישי כשר, שלה או של אחיה, אלא ביצעה את הפרסום מתוך כוונה לפגוע בתובעת ולהכפיש את שמה.
מהעדויות עלה כי הנתבעת האמינה בזמן שביצעה הפרסום, ובזמנים הסמוכים לפרסום כי התובעת ניצלה את אחיה וסחטה אותו וכן האמינה כי ההתמוטטות הנפשית שחווה קשורה למעשיה. עם זאת אין בכך להצדיק או להכשיר את הפרסום או להקנות לנתבעת הגנה מפני הפרסום.
הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 55,000 שקלים
בית המשפט קבע כי השיקולים הפועלים לחומרת מעשיה של הנתבעת באשר לגובה הפיצויים כוללים את ייחוס מעשים פליליים לתובעת במסגרת הפרסום, צירוף תמונתה כדי להגביר את הזיהוי, וכן העובדה שהפרסום בוצע ברשת חברתית עם חשיפה גבוהה, העובדה שהנתבעת לא התנצלה והפרסום שהיה מתוכנן בוצע בכוונה לפגוע בה.
השיקולים הפועלים לקולא בקשר לגובה הפיצויים כוללים את העובדה שמדובר בפרסום אחד בלבד, וכן את התמוטטותו הנפשית של אחיה של הנתבעת, השפה הנמוכה שנקטה התובעת בהתכתבויות שקדמו לפרסום וכן האובססיביות של התובעת בתכתובות שקדמו לפרסום.
ת"א 49398-04-15
