על פי עובדות התביעה, בסוף שנת 2015, נודע לתובעת שתמונתה מופיעה באתר אינטרנט של הנתבעת כאשה בודדה המחפשת בן זוג. התובעת, אשר מעולם לא פנתה או נרשמה לאתר ואף לא התבקשה לתת את הסכמתה, פנתה באופן מידי למנהל האתר כדי שיסיר את תמונתה ובקשתה נענתה באופן מידי.
כעבור שנה נודע לתובעת פעם נוספת כי תמונתה מופיעה באתר אינטרנט של הנתבעת, והיא הוצגה בפרסום זה כאחת מהנשים הבודדות בארץ, מעל גיל 18. התובעת, פנתה לנתבעת בעצמה ובאמצעות עורך דינה. בתגובה, התנצלה הנתבעת והודיעה כי מחקה את תמונתה מהאתר. מנהל האתר מצא גם הוא לנכון להתנצל באופן אישי בפניה ואף העניק לה שובר לארוחה זוגית.
בעקבות אירועים אלה, הוגשה תביעה נגד החברה להיכרויות באינטרנט ונגד בעליה היחיד ומנהלה, ובה עתרה התובעת לפיצוי כספי בסך 100,000 שקלים בגין פגיעה בפרטיותה, שעה שהתפרסמה, בשתי הזדמנויות שונות, תמונתה, בלא פנייתה, ובלא הסכמתה, באתרי היכרויות כאשה בודדה.
התובעת נאלצה לתת הסברים לבן זוגה לגבי הפרסום
התובעת טענה כי פרסום תמונתה ללא הסכמתה וללא ידיעתה עולים לכדי פגיעה בכבודה ובפרטיותה, וגרמו לה לעוגמת נפש רבה עת נאלצה לתת הסברים לבן זוגה באותה תקופה ולאנשים נוספים אשר ידעו כי היא נמצאת בזוגיות. עוד טענה, כי מעשיה של הנתבעת מהווים עבירה על חוק הגנת הפרטיות וכן על חוק זכויות יוצרים, והיא העריכה את נזקיה בסכום של 100,000 שקלים, על בסיס סכום הפיצוי הנקוב בחוק, ללא הוכחת נזק.
מנגד טענו הנתבעים כי התביעה אינה מנומקת דיה, בייחוד באשר לנזקים הנטענים והמוכחשים, שיעורם ודרך חישובם. לטענתם, עומדת לזכותם הגנת זוטי דברים בהתאם לחוק הגנת הפרטיות לנוכח אופייה המזערי של הפגיעה, הטיפול המידי בה והצעת הפיצוי אשר הציעו לתובעת.
הנתבעים טענו כי שני מקרי הפרסום, אינם קשורים זה לזה. לגבי הפרסום הראשון נטען כי הם אינם אחראים על האתר שבו פורסמה התמונה והוא אינו האתר שבו פרסמה הנתבעת את אתרה. בפרסום הראשון כלל לא הייתה פניה לנתבעים והתובעת בעצמה אף לא טענה כך. לגבי הפרסום השני נטען כי הוא נבע מטעות של ספק המשנה, ומיד כאשר נודע להם על כך, הם פעלו באופן מידי להסרת המחדל, התנצלו ואף הציעו פיצוי מטעמם.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי לתמונה נכנסו ארבעה מתעניינים בלבד ולמשך זמן קצר, כאשר אחד מהם הוא מכר של התובעת. מנגד טענה התובעת כי מספר הכניסות שבוצעו על תמונתה, אינו מפחית מעוצמת הפגיעה, מאחר שמדובר בתמונה מפורסמת, ולאתר רשומים מעל 500,000 אנשים, אשר נחשפו אליה, גם ללא כניסה ישירות לתמונה עצמה.
בנסיבות אלה טענה התובעת על היתממות הנתבעים, וסמכה ידה על תצהירו של מומחה, אשר עמד על כך שבסבירות גבוהה מאות אלפי אנשים נחשפו לתמונה גם אם לא לחצו עליה. מנגד טענו הנתבעים כי יש לדחות את גרסת התובעת משום שהראיות והעדויות אשר הובאו על ידיה אינן מהימנות ולא נגרם כל נזק.
לטענת הנתבעים לא הובא צילום מסך של האתר נשוא המחלוקת, לכן קיים ספק אם טענות בן זוגה של התובעת אמינות, במקום שבו לא ברורה מערכת היחסים בין השניים, או אף מעצם המשקל שיש לתת לתצהירו של אדם הטוען לזוגיות עמה, כך לטענתם, תצהירו תמוה משום שהוא חוזר על פרטי כתב התביעה וטענתו לעניין אי יצירת קשר שגויה.
בסופו של דבר, הצדדים אפשרו לבית המשפט להכריע בסכסוך על דרך הפשרה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. לאחר עיון בסיכומי הצדדים ושקילת טענותיהם, דחה בית המשפט את התביעה כנגד מנהל האתר וחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1500 שקלים. בשל אופן סיום ההליך, נקבע כי כל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו.
ת"א 48777-05-17
