התובע פנה אל בית משפט השלום בחיפה והגיש תביעה לתשלום פיצויים נגד עובד סוציאלי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. עניינה של התביעה במכתב שנכתב על ידי הנתבע שבמסגרתו דיווח על פגישה שהתקיימה עם התובע, שבה ביקש ממנו עזרה וטיפול בהתמכרות לסמים.
על פי עובדות התביעה, בין התובע ורעייתו לשעבר, התנהלו הליכי גירושין ומשמורת על בנם הקטין בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת ההליכים המשפטיים שניהלו הצדדים, הגישה עורכת דינה של האישה, מכתב אשר נכתב על ידי הנתבע, המתייחס לתובע, שלפיו התובע הגיע אליו במטרה לקבל עזרה וטיפול מסמים מסוג קוקאין, ובסיומה של הפגישה הראשונה הוחלט על המשך טיפול ונקבעה פגישה נוספת.
העובד הסוציאלי מסר את המכתב לאביה של אשתו, שהוא חבר טוב של הנתבע, והוא העבירו לבתו וכן למעסיקו של התובע ובעקבות זאת פוטר התובע מעבודתו. לאחר הגשת המכתב לבית המשפט לענייני משפחה, פנה התובע לנתבע ולאחר מכן הגיש נגדו תלונה במשטרה. בהמשך, הגיש התובע תביעה בגין לשון הרע, ואף טען כי מעולם לא נפגש עם הנתבע או קבע אצלו פגישה טיפולית כלשהי.
הסרת חיסיון על דברים שנאמרו שלא לצורך
בישיבת קדם המשפט שינה התובע את גרסתו וטען כי נפגש עם הנתבע פעם אחת, במטרה להתייעץ עמו בקשר לתרופה שאותה נטל ותופעות הלוואי שלה. בכל מקרה טען התובע, כי התנהלות הנתבע מהווה פגיעה בפרטיות והסרת חיסיון על דברים שנאמרו ביניהם שלא לצורך.
התובע דרש פיצויים בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים, הן בהתאם לחוק איסור לשון הרע והן בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, וטען כי יש לחייב את הנתבע בגין שכר של שנה שבה לא עבד ולא הצליח למצוא עבודה וכן פיצויים בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב.
מנגד טען הנתבע כי התובע הגיע לביתו וטען כי הוא משתמש בסופי שבוע בסם מסוג קוקאין וכי הוא מבקש להפסיק את השימוש. התובע טען כי השימוש בסמים גורם לבעיות וויכוחים עם בת זוגו וכי הוא עלול לאבד את זכותו להיות בקשר עם בנו בעקבות התמכרותו.
כעבור חודשים ספורים, פנה אליו אביה של אשתו של התובע, וטען כי בתו מנהלת הליך גירושין עם התובע, וכי הוא מתנהג באלימות כלפי בתו וחשש לבנם. האב ביקש מהנתבע שיידע את בית המשפט אודות בעיית הסמים. לאור התרשמותו מהתובע, האמין הנתבע כי יש לו מחויבות מעצם היותו עובד סוציאלי, למסור את המידע שפורט במכתב, לכן מסר את המכתב לצורך הגשתו לבית המשפט.
בית המשפט השתכנע כי הנתבע הוכיח כי עומדת לו הגנת "אמת דיברתי". מאחר שהוכח כי האמור במכתב נכון וכי קיים העניין הציבורי, כאשר התובע בעצמו הסכים כי יש לחשוף מידע בדבר שימוש בסמים על ידי הורה, בהליך משמורת על קטין. הנתבע פעל לטובת בנו של התובע, כדי למנוע סיכון לחשיפתו לשימוש בסמים, ואף השתכנע כי לא הוכחה פגיעה בפרטיות, מאחר שקיום הפגישה של התובע עם הנתבע לא הייתה בגדר סוד וכי הנתבע נהנה מההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות.
עם זאת, בית המשפט סבר כי התובע זכאי לפיצויים בסך של 30,000 שקלים מאחר שבוצע פרסום של לשון הרע, נוכח הפצת המכתב, באופן שהוא מעבר לנדרש ובאופן החורג מהעניין הציבורי, ולאחר שקבע כי נפגעה פרטיותו, אין מניעה להידרש לראיות הפוגמות בשמו הטוב של התובע, לשם הפחתת הפיצויים שלהם הוא זכאי, כתוצאה ממסירת המכתב על ידי הנתבע, חשיפת תוכן המכתב וגלגוליו של מכתב זה לידי הגורמים השונים.
ת"א 6851-09-15
