הפסיקה קבעה לא פעם כי השמעת קללה גזענית כלפי אדם בפני רבים עלולה לבזותו עד מאד, ולהוות משום לשון הרע, אולם לא כל גידוף יקיים עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, לכן כל פרסום נבדק לגופו, תוך התייחסות להיקף החשיפה, מערכת היחסים בין הצדדים, הנסיבות שהובילו את המפרסם וההגנות העומדות לזכותו, כמו הגנת תום לב, הגנת אמת דיברתי וכדומה.
בית המשפט בוחן, על פי נסיבות המקרה המסוימות, האם הביטויים נחשבים לפרסום לשון הרע על פי הגדרתו בחוק. המבחן לקיומו של לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר, ואין זה משנה, מה חושב הנתבע החש עצמו נפגע, אלא כיצד עלולה החברה לקבל את תוכן הדברים.
מוכרת שכונתה "אתיופית מסריחה" הגישה תביעת פיצויים
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו, דן לאחרונה בתביעה לפיצויים שהוגשה בגין עוולת לשון הרע ולפיצויים בגין פיטורים ללא שימוע. התובעת, בת העדה האתיופית, עבדה בחנות בגדים במתחם קניות בקרית עקרון, ובעקבות ריב עם עובדת אחרת, היא פוטרה מעבודתה. התביעה לפיצויים בגין הוצאת לשון הרע הוגשה נגד עובדת בחנות, שהייתה ממונה על התובעת ואחראית על שיבוצה במשמרות.
על פי עובדות התביעה, ביום שבו פוטרה התובעת, נערכה בשעת בוקר שיחה בין התובעת לבין האחראית, שבמהלכה האשימה אותה האחראית כי היא הרסה את התמונות של בנה, שהיו תלויות במחסן, ואף הטיחה בה כי עשתה זאת מתוך קנאה ומהסירחון שלה וכינתה אותה "אתיופית מסריחה".
השיחה הוקלטה על ידי התובעת במכשיר הנייד שלה והוצגה כראיה בבית המשפט. לטענת התובעת, את האמירות הגזעניות שהטיחה כלפיה העובדת, שמעו ארבעה עובדים נוספים ולקוחות וגם המעסיקה נכחה בעת האירוע ושמעה את הדברים, ועוד באותו היום פיטרה אותה ללא עריכת שימוע כדין.
הנתבעת טענה להגנתה, כי מדובר בזוטי דברים, והדברים נאמרו במסגרת חופש הביטוי ובמסגרת הזכות לאוטונומיה של האדם והזכות להגשמה עצמית. עוד הוסיפה כי יש בעובדה שהתובעת הקליטה את השיחה להעיד על כך שהיא הגיעה מוכנה, ואף תכננה את הדברים, כך שתוכל להגיש נגדה תביעת פיצויים.
ביטויים גזעניים פוגעניים שנאמרו מתוך כוונה להשפיל ולבזות
לאחר שמיעת טענות הצדדים והקלטת השיחה, סבר בית המשפט כי מדובר בביטויים גזעניים פוגעניים, משפילים ומבזים שנאמרו לתובעת על ידי העובדת בטון בוטה ומזלזל. בית המשפט ציין כי אין מקום לאמירות מסוג זה בחברה הישראלית בכלל ובמקום עבודה בפרט, ויש לשלול ולגנות בכל תוקף ביטויים גזעניים מסוג זה.
בית המשפט השתכנע כי הדברים נאמרו מתוך כוונה ברורה להשפיל ולבזות את התובעת, ומדובר בביטויים משפילים, חמורים ובוטים במיוחד ואין להגדירם כזוטי דברים. עם זאת הביא בחשבון כי יחסי העבודה בין הצדדים היו עכורים, וכי הדברים נאמרו על ידי העובדת בשעת כעס, זמן קצר לאחר שהבחינה כי התמונות של בנה נהרסו.
בעת קביעת שיעור הפיצויים, התחשב בית המשפט בהתנצלות הנתבעת, ואף קבע כי לא הוכח שהדברים נשמעו על ידי עובדים נוספים או לקוחות, פרט למנהלת העסק, על כן קבע שהיקף הפגיעה היה מצומצם יותר, ובסופו של דבר חייב את העובדת לפצות את התובעת בסך של 10,000 שקלים בגין עוולת לשון הרע, ובנוסף חייב את המעסיקה לשלם פיצויים בסך 8,000 שקלים בגין פיטורים שלא כדין והוצאות משפט.
ס"ע 11202-01-12
