חוק איסור לשון הרע נחקק בשנת 1965. מטרת חקיקתו הייתה להגן על השם הטוב של האדם. הזכות לשם טוב היא זכות יסוד חוקתית המוכרת במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כנגזרת של זכות האדם לכבוד. לאור חשיבותה הרבה של זכות זו, המחוקק ראה צורך לאסור על פרסום דברים שיכולים לפגוע בה (שנאמר - "טוב שם טוב משמן טוב"). אולם, לאור העובדה שקיימת אפשרות שבמקרים רבים זכות זו תתנגש עם זכות יסוד חשובה אחרת - חופש הביטוי - המחוקק הבין כי לא יהיה ניתן להגביל את כל הפרסומים הקיימים.
לכן, נחקק חוק איסור לשון הרע אשר לצד היותו מגביל פרסומים רבים שיש בהם לשון הרע וביכולתם לפגוע בשמו הטוב של האדם, מאפשר גם פרסומם של פרסומים שכאלו (במקרים מסוימים). כך איזן המחוקק בין 2 זכויות יסוד חשובות.
פיצויים ללא הוכחת נזק
לאור החשיבות הרבה לזכות לשם הטוב, אפשר המחוקק לבית המשפט (בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע), להורות לנתבע במשפט אזרחי או לנאשם במשפט פלילי, לשלם פיצויים לתובע ללא הוכחת נזק. למעשה, מספיק שיוכיח התובע כי מדובר בפרסום שיש בו לשון הרע (הדבר ייבחן על ידי בית המשפט לפי מבחן האדם הסביר), ולא נדרש להוכיח דבר מעבר. אין צורך כי יוכיח שנגרם לו כל נזק מהפרסום המדובר.
בית המשפט מוסמך לפסוק לטובת התובע 50,000 ₪ ואם יוכיח כי המפרסם עשה את הפרסום מתוך כוונה לפגוע, בית המשפט רשאי לפסוק עד 100,000 ₪ פיצוי. פיצוי ללא הוכחת נזק הוא בגדר עונש הרתעתי אשר המחוקק מצא כראוי ונכון בנסיבות חקיקת חוק איסור לשון הרע. בעצם, אפשר להגיד כי מטרתו של הפיצוי היא משולשת:
- להשיב את הנפגע למצב שבו היה בטרם פרסום דבר לשון הרע.
- שמירה והגנה על הזכות לשם טוב (לאור החשיבות הרבה שניתנה לה): שיקום מעמדו של הנפגע, והצהרה כי שמו הטוב נפגע שלא לצורך.
- הרתעת הציבור מפני פרסום דבר לשון הרע שלא לצורך. על מטרה זו נעמוד כעת.
מהי משמעות ההרתעה בחוק איסור לשון הרע?
מטרת האיסורים והעונשים הקבועים בחוק איסור לשון הרע היא מטרה חברתית הרתעתית. בבסיסה של מערכת ההרתעה בהקשר של לשון הרע עומדת התפיסה, כי על אדם לחשוב פעמיים בטרם הוא מפרסם דבר שיש בו פוטנציאל פגיעה בשמו הטוב של אדם אחר. הטלת תשלום פיצויים, מבלי שהתובע נדרש להוכיח כי נגרם לו כל נזק, וקביעתה של לשון הרע כעבירה שבגינה יוטל עונש מאסר, מהווים אפוא כלים אשר יוצרים הרתעה. זו הרתעה כפולה:
- הרתעה למפרסם עצמו - מכונה גם "הרתעה ספציפית": יש להניח כי לאחר שיקבל עונש כבד (בין אם תשלום פיצויים ובין אם תקופת מאסר), המפרסם לא יפרסם פרסום שכזה שוב או לפחות יחשוב היטב ויבדוק את שעתיד לפרסם לפני שיעשה זאת בפועל.
- הרתעה למפרסמים פוטנציאליים - מכונה גם "הרתעה כללית": יש להניח כי מפרסמים פוטנציאליים שיראו את העונש החמור המוטל בגין פרסום דבר לשון הרע, ייזהרו בעצמם.
סיכונים ביצירת הרתעה בנושא לשון הרע:
- הרתעת חסר: אפשר שהעונשים הקבועים בחוק איסור לשון הרע הם קלים מדי ולא ירתיעו מפרסמים. המפרסמים יעשו מאזן רווח והפסד בפרסום הדבר ויראו כי בסיכום הכולל העונש לו הם צפויים, "משתלם להם" לפרסם את הפרסום בכל זאת.
- הרתעת יתר: הרתעה חמורה מדי אשר תביא מפרסמים שלא לפרסם פרסומים שיש בהם פוטנציאל קלוש ביותר ללשון הרע, מחשש כי יוטל עליהם עונש. כך, אפשר שמידע אשר ראוי וצריך להביאו לידיעת הציבור לא יובא בפניו וכך תיפגע זכות הציבור לדעת, ובמובן רחב יותר גם חופש הביטוי.
