חוק איסור לשון הרע נועד לאזן בין שתי זכויות אדם יסודיות, הזכות לשם טוב והזכות לחופש הביטוי. במקרים רבים זכויות אלה מתקיימות זו לצד זו, אך לעתים קיים ניגוד בין שמו הטוב של אדם לבין חופש הביטוי. האיזון בא לידי ביטוי באופן שבו עוצבו כלל ההסדרים בחוק ובדרך הבנייתו.
סעיף 1 לחוק קובע כי כדי שתתקיים עוולת לשון הרע, אין דרישה לגרימת פגיעה בפועל בשמו הטוב של אדם כתוצאה מפרסום, אלא די בכך שהפרסום עלול להשפיל, לבזות או לפגוע בו, כך שהחבות בנזיקין תקום גם אם המעשה לא גרם להשפלתו או לביזויו של הנפגע.
שכן שהתלונן על מוזיקה רועשת פרסם פוסט פוגעני
התובע הגיש תביעה לפיצויים בעילת לשון הרע, נגד שכנו בעקבות פרסום פוסט שפרסם השכן בפורום הקהילתי של יישוב קטן שבו מתגוררים הצדדים. בית משפט השלום בראשון לציון קיבל את התביעה, וקבע כי למרות ששמו של התובע לא נזכר בפוסט במפורש, הוא עלול להתפרש כמתייחס אליו, בשל ציון כתובתו של התובע.
על פי עובדות התביעה, בסוף שנת 2014, בשבת בבוקר, הנתבע הגיע לביתו של התובע כדי להלין על מוזיקה רועשת שבקעה מחצר הבית. התובע טען כי הנתבע, אשר נכנס לחצר ללא רשות, התבקש לעזוב את המקום והוא ליווה אותו אל היציאה בנימוס רב. מנגד טען הנתבע כי במהלך האירוע התייחס אליו התובע בגסות רוח ונקט כלפיו באלימות מילולית ופיזית.
בהמשך לאירוע, פרסם הנתבע בפורום הקהילה של הישוב באינטרנט פוסט שכותרתו בריונות אלימה, ובו תיאר את התובע כאדם אלים, אשר דחף אותו בכוח לכיוון השער וקילל אותו, ואף איים כי יגיש נגדו תלונה, וציין כי על פי החצר, הטרקטורון, הג'יפ והתנהגותו האלימה יש לשכן מה להסתיר מאחורי החומות הגבוהות.
שמו הטוב נפגע בקרב חברי הקהילה ביישוב
התובע טען כי הדברים שפורסמו על ידי הנתבע מהווים פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק. לטענתו, הנתבע הציג אותו כאדם אלים, בריון ולא נורמטיבי ובכך פגע בשמו הטוב בקרב חברי הקהילה ביישוב. עוד טען כי הנתבע פעל בחוסר תום לב וכי הפרסום חסר שחר ואינו מתאר את עובדות האירוע.
התובע הציג בפני בית המשפט סרטון ממצלמת האבטחה שבביתו, שבו נראה הנתבע כשהוא פוסע בשביל הגישה לבית, נכנס דרך השער ופוגש בתובע. מתנועות הידיים נראה כי התובע כועס מאוד, מצביע החוצה ומלווה אותו ללא מגע פיזי. בעת היציאה החוצה השניים צועדים בסמוך אחד לשני ואף התובע מקפיד לשמור על מרחק ואינו פוסע לצד הנתבע.
הנתבע הודה כי פרסם את הפוסט, אולם טען כי אין מדובר בהוצאת לשון הרע, מאחר שהדברים שפורסמו הם אמת לאמיתה ומתארים במדויק את אשר ארע, ומדובר בביקורת או הבעת דעה על התנהגות התובע, לפיכך עומדת לזכותו ההגנות בהתאם לסעיף 14 ולסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. עוד טען הנתבע כי פרסם את הפוסט כאשר היה נסער ולא התכוון לפגוע בתובע, וכי הפרסום חוסה תחת הגנת זוטי הדברים, לנוכח מקום פרסומו ברשת ותוכנו, והסרתו לאחר כארבעה ימים.
לאחר שמיעת טענות הצדדים וצפייה בסרטון, סבר בית המשפט כי הדברים עולים כדי לשון הרע בהתאם לחוק, מכיוון שהנתבע הציג את התובע באור שלילי כאדם בעל התנהגות אלימה ובריונית, שיש לו מה להסתיר, וייחס לו מעשי אלימות והתנהגות לא נורמטיבית ואף פלילית.
בהתאם למבחן האדם הסביר נקבע כי יש בפרסום כדי לפגוע בתובע ולהשפילו בקרב חברי הקהילה, על אף ששמו לא נזכר במפורש, מכיוון שניתן להבין בבירור כי הדברים יוחסו לו באמצעות כתובת מגוריו, במיוחד כאשר מדובר ביישוב קטן. בסופו של דבר, התביעה התקבלה באופן חלקי, ובית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך של 10,000 שקלים.
ת"א 52180-12-14
