בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב, קיבל לאחרונה תביעה של קטינה כבת 13 שנים, אשר תבעה קטינה המבוגרת ממנה בשנה, בגין פרסום לשון הרע. בית המשפט פסק כי לפרסם ברשתות ובצ'טים מילים פוגעניות כמו: אימא שלך זונה, חולת נפש, משוגעת ומכשפה, חורג משיח ילדות ומהווה שיימינג, שיש בו משום לשון הרע ברמה גבוהה. התביעה הוגשה על ידי אמה של התובעת, בגין עוולת לשון הרע בסך של 20,000 שקלים.
החברה כנתה את האם "חולת נפש" באינסטגרם
על פי עובדות התביעה, התובעת והנתבעת הכירו במסגרת אהבתן המשותפת להחלקה על הקרח והשתתפות בתחרויות החלקה. בשלב מסוים, החברות עלתה על שרטון, והנתבעת העלתה באינסטגרם תמונת קריקטורה של מכשפה וכתבה לידה: "אולי אני אתחפש לתובעת או בעצם לקרואלה דויל". לאחר שהתובעת זכתה בתחרות, ופרסמה תמונה שלה ברשת החברתית שבה היא נמצאת על הפודיום, הגיבה הנתבעת: "גועל נפש איזה חינוך היא כמעט דרסה אתמול" וגם "אמא שלה חולת נפש".
התובעת סברה, כי יש בכל אחד מהפרסומים משום הוצאת לשון הרע, בדרגה גבוהה ביותר. וכי מדובר בשיימינג ברשתות חברתיות, וכי בתה נפלה קורבן לפרסומים זדוניים ונאלצה לספוג עלבונות ולראות בכל פעם את הנתבעת מצחקקת עם החברות שלה מולה. האם ציינה כי דבר הכניס את בתה למצוקה רגשית ונפשית, עד כדי כך שהיא החליטה לפרוש מהשתתפות בתחרות.
מנגד טענה הנתבעת כי מדובר בסכסוך בין ילדות והיא נפלה קורבן לנסיבות, וציינה כי הפרסומים היו תגובה להתנהגותה הברוטלית של התובעת, אשר נהגה לצרוח עליה ולגדף אותה, ואף אמה ניסתה לדרוס שתי ילדות שהשתתפו בקבוצת ההחלקה.
הנתבעת פרסמה מכתב התנצלות ברשתות חברתיות
בית המשפט פסק כי לאור נכונות הנתבעת להתנצל בפני התובעת על מעשיה, ובתוך חמישה ימים, עליה לפרסם בוואטס אפ של קבוצת ההחלקה, באינסטרגם ובפייסבוק שהיא מצטערת על הדברים שכתבה נגד התובעת ואמה. הנתבעת אכן פרסמה מכתב סליחה, אולם התובעת הגיבה על כך, שהיא אינה סולחת ואינה מאמינה בהתנצלות.
בסופו של יום, קיבל בית המשפט את התביעה וקבע כי הפרסומים מהווים לשון הרע, בהתאם להגדרת סעיף 1 לחוק. ואף סבר כי מדובר במספר פרסומים שהופצו במסגרת קבוצת התייחסות מסוימת, וכי כל ילדה סבירה הייתה מאוד נפגעת ונעלבת, אם היו מפרסמים במסגרת החברתית שבו היא מצויה, כי אמה משוגעת ומכשפה וכי היא בת זונה. וגם לגבי ניסיון הדריסה, קבע כי מדובר בפרסום פוגע ומעליב שיש בו משום לשון הרע.
בית המשפט הגיע למסקנה כי לא עומדת לנתבעת הגנת אמת דיברתי וכי לא מדובר בזוטי דברים, אלא בדברים קשים ומעליבים שהופצו ברשת חברתית מצומצמת, כאשר יש לפרסום ולהפצה משקל רב ומדובר בלשון הרע שהופץ בצורה שניתן לכנותו שיימינג. עם זאת, בית המשפט התחשב בגילה הצעיר של הנתבעת ובחרטה שהביעה, על כן חייב אותה לשלם לתובעת פיצויים בסך של 1,500 שקלים, בצירוף הוצאות משפט בסך של 800 שקלים.
ת"ק 53379-11-15
