יש לציין כי את הטענה שהתביעה התיישנה (שהיא טענה דיונית, כלומר פרוצדוראלית), הנתבע צריך להעלות בהזדמנות הראשונה שיש לו לעשות כן שיכולה להיות בכתב ההגנה, בקדם המשפט ולעיתים אף בדיון המשפטי המרכזי עצמו. הנושא מוסדר במסגרת חוק ההתיישנות ובמסגרת חוקים נוספים הקובעים הסדרי התיישנות פרטניים הרלבנטיים להם.
חוק ההתיישנות קובע בסעיף 5 כי התיישנות לגבי מקרקעין היא 15 שנה והתיישנות לגבי כל תביעה אחרת שאינה מקרקעין היא 7 שנים. לפי סעיף 6 לאותו החוק, הזמן שבו מתחילים למנות את תקופת ההתיישנות הוא מהיום שבו קמה עילת התביעה. סעיף 8 לחוק זה מלמדנו שאם העובדות אשר הקימו את עילת התביעה לא היו ידועות לתובע, בשל נסיבות שלא היו תלויות בו ו/או הוא לא היה יכול למנוע זאת, תקופת ההתיישנות תתחיל מהיום שבו העובדות נודעו לבעל הדין.
בית המשפט נוטה לפרש את חוק ההתיישנות כך שלא ייפגע אינטרס התובע לקבל את יומו בבית המשפט (זכות הגישה לערכאת המוכרת כזכות חוקתית במדינת ישראל), ובמקביל, שלא תהיה התעמרות מצד התובע בנתבע (או אולי אפילו נקמה) לאחר שנים ארוכות.
התיישנות בלשון הרע - שבע שנים
זמן ההתיישנות בתביעת לשון הרע עומד על שבע שנים מיום פרסום דבר לשון הרע. כלומר, מהיום שבו עלה הפרסום לתקשורת (באינטרנט, בעיתונות, ברדיו או בטלוויזיה). עם זאת, במידה ואדם יצליח להראות כי דברים מסוימים עלו כדי לשון הרע וכי - בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות - הוא ידע על דבר הפרסום רק זמן מה לאחר פרסומו, ייתכן וספירת ההתיישנות תחל לרוץ מרגע שדבר הפרסום נודע לאחרון.
במידה ואדם רוצה להגיש תביעת לשון הרע, אך יש חשש להתיישנות, מוטל על התובע:
- להוכיח כי מדובר אכן בפרסום לשון הרע: לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע נדרש שהפרסום יהיה דבר שעלול לפגוע, לבזות, או להשפיל אדם ושיענה על הגדרת הפרסום הקבועה בסעיף 2 לאותו חוק. עסקינן בסוגיה אשר נבחנת ב"משקפיים אובייקטיביות". כלומר, במבחן האדם הסביר (האם האדם הסביר שהיה במקומו של מושא הפרסום בו עוסקים היה נפגע מהאמור בפרסום).
- להוכיח כי הפרסום נודע לו זמן כלשהו לאחר מועד הפרסום בפועל.
רשות ערעור אזרחי 2208/09 רמי יצהר נגד עיזבון המנוח בנימין אברהם: החייל בני אברהם נחטף על ידי ארגון חיזבאללה. המבקש פרסם עליו כתבה באינטרנט ועיזבון המנוח הגיש תביעת לשון הרע נגדו. אחת מטענותיו של המבקש הייתה כי התביעה התיישנה ובשל כך (ובשל טענות נוספות) יש למחוק את תביעת העיזבון על הסף. העניין נדון תחילה בפני בית המשפט המחוזי. רשם בית המשפט המחוזי דחה את טענת ההתיישנות בשל הסיבה שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה שהמבקש היה יכול להעלותה. בית המשפט העליון, אשר דן (במסגרת בחינתו האם לאשר את בקשת רשות הערעור) בהחלטת בית המשפט המחוזי, מצא כי דינה לעמוד. אי לכך, בית המשפט העליון אישר את פסק הדין במחוזי וקבע כי התביעה לא התיישנה.
בש"א ת"א 23004/00 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נגד נסים דני: עיתונאי תיאר חולה נפש במילים גסות והנפגע תבע את עיתון מעריב בגין הוצאת לשון הרע. העיתון ביקש לדחות על הסף חלקים מהתביעה שהתיישנו. בית המשפט המחוזי קבע כי תקופת ההתיישנות ביחס לפרסומים הנדונים באותו עניין, החלה מיום הפרסום. כלומר, ממועד ביצוע העוולה ולא מיום קרות הנזק. זאת, גם אם הנזק נגרם שבועות או שנים לאחר הפרסום עצמו. לכן, התביעה לגבי פרסומים מסוימים, שעברו 7 שנים מיום פרסומם, התיישנה ולא ניתן לתבוע בגינם פיצויים.
תא (ת"א) 30697/08 אג'באריה מוחמד נגד נאור דרור: הוגשה בקשה לסילוק על הסף של תביעת לשון הרע שהוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות. בית המשפט אישר כי יש לדחות את התובענה כי חלפה תקופת ההתיישנות (מיום הפרסום), קיבל את הבקשה ודחה את התביעה על הסף.
כפי שניתן להבין מהרוח הנושבת מהפסיקה שהוצגה לעיל ומפסקי דין נוספים, מועד תחילת ההתיישנות בתביעות לשון הרע הוא יום הפרסום עצמו. מדובר לרוב בטענה פרוצדוראלית טהורה. במידה והוגשה נגדכם תביעת לשון הרע, ואתם סבורים כי היא הוגשה בשיהוי רב, ייתכן ותוכלו לבקש את דחייתה מחמת התיישנות. מנגד, במידה ונטען כנגד תביעתכם כי היא התיישנה, ייתכן ויהיה ניתן להאריך את מרוץ ההתיישנות בהתחשב בנסיבות. במקרים כגון דא, מומלץ לפנות לעורכי דין העוסקים בתחום, על מנת לקבל ייעוץ משפטי בעניין זה.
