החוק קובע כי פרסום לשון הרע עלול להוות עוולה אזרחית, שיכולה לזכות את הנפגע בתשלום פיצויים ולעתים אף עלול להיחשב כעבירה פלילית, שדינה עונש של עד שנת מאסר מאחורי סורג ובריח. עם זאת ישנם פרסומים שלמרות היותם עונים על הגדרת לשון הרע, הם מותרים ומוגנים בשל טענת חסינות, אמת הפרסום ועניין ציבורי ותום לב.
סעיף 14 לחוק קובע כי הגנת אמת בפרסום יכולה להגן על אדם המפרסם לשון הרע מפני תביעה פלילית או אזרחית, בהתקיים שני תנאים מצטברים: אם הפרסום הוא דבר אמת ואם יש בו עניין ציבור, זאת מתוך כוונה לאזן בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי.
כיצד נבחנת אמיתות הפרסום?
כדי שהתנאי הראשון יתקיים, יש צורך כי הפרסום יהיה נכון עובדתית. לצורך תנאי זה, אין חשיבות ליסוד הנפשי של המפרסם, המתייחס למצב דעתו בעת המעשה כמו כוונה זדונית או חוסר תום לב, כך שגם אם המפרסם היה בטוח בתום לב כי מדובר בידיעה נכונה, אך בדיעבד הסתבר ההפך, לא תעמוד בפניו הגנת אמת בפרסום.
כלומר, הגנת סעיף 14 לא חלה על פרסום שקרי גם אם המפרסם פעל בכנות והיה בטוח כי הידיעות שאותן הוא מפרסם נכונות וכלל לא התכוון לפגוע באמצעות פרסומו. לפיכך גם אם מדובר בטעות סבירה והמפרסם לא התרשל בהליך בירור העובדות ופרסומן, כל עוד פורסמו דברי שקר, הוא לא יוכל ליהנות מן ההגנה.
לבית המשפט קיים שיקול דעת רחב מאד בעניין הקביעה האם הפרסום נכון. אמיתות בפרסום נבחנת בבית המשפט לפי המציאות המצטיירת מתוך העובדות שהוצגו בפניו. אולם גם אם הוכח שחלק מהפרסום נכון עובדתית, אין זה הופך בהכרח את שאר חלקי הפרסום לנכונים. לכן יש לבדוק כל חלק בפרסום העשוי להיות פוגעני ולוודא כי יש בו אמת. הנטל להוכחת האמיתות מוטל על המפרסם, וכל עוד לא הורם הנטל, הפרסום ייחשב כהוצאת לשון הרע.
מהם המבחנים לקיומו של עניין ציבורי?
העניין הציבורי נבחן על ידי בית המשפט בפרשנות רחבה. תנאי זה מחייב קיומו של אינטרס ציבורי קונקרטי ומשמעותי בפרסום ולא כדי לספק עניין לסקרנים או למלא יצרם של רכלנים. לשם כך נבדק האם קיימים לפרסום יתרונות חברתיים המצדיקים את הפרסום, למרות לשון הרע שבו.
בית המשפט נדרש לאזן בין האינטרס של הנפגע במניעת פרסום פרטים פוגעים, לבין חופש הביטוי, הכולל בתוכו את זכות הציבור לדעת. במקרים מסוימים לציבור הרחב יש אינטרס לגלות מידע על אנשים מוכרים, גם אם המידע עלול לפגוע בהם, זאת כדי לגבש דעה מתאימה על אותו אדם, הזקוק לתמיכת הציבור, או אם ידיעתו תביא תועלת, בין אם לשם גיבוש דעה בעניינים ציבוריים ובין אם לשם שיפור אורחות חייו.
